שנה שלמה חלפה מאז הלך לעולמו מאיר בנאי, מהזמרים המוערכים והאהובים ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית, ובני משפחתו עדיין מתקשים לעכל. השבוע, בעודם בחזרות לקראת מופע משפחתי ראשון משותף לזכרו, סיפרו לנו כמה ממקורביו אודות שירים של מאיר הקרובים לליבם, ומה הם מייצגים בעבורם.
אלו הבחירות של אחותו, השחקנית והקומיקאית אורנה בנאי, בן דודו ומנהיג להקת משינה, יובל בנאי, ובנו של יובל, המוזיקאי אלישע בנאי. שלושתם בחרו לחלוק עמכם זיכרון קטן, אישי ומוזיקלי, מיוצר ענק שאיננו עוד.
"כשהייתי בת 22 עברתי לגור בתל אביב כדי ללמוד משחק. גרתי בדירה עם עוד שלושה שותפים. הדירה הייתה ברחוב סמטה פלונית. בחדרי היו מיטה, שטיח וארון. הרצפה היתה מצוירת, קיר אחד צבוע בסגול והתקרות גבוהות גבוהות. אתה באותה תקופה הסתובבת. לא היה לך מקום קבוע.
"הגעת אליי לדירה ונשארת כמה שבועות. דיברנו הרבה, צחקנו (אתה האיש הכי מיוסר והכי מצחיק שהכרתי בחיי). לילה אחד ישבנו על המיטה וניגנת לי שיר חדש שכתבת על הגיטרה. לשיר קראו 'תגידי אש תגידי מים'. כשסיימת לשיר הנחת את הגיטרה ויצאת מהחדר, כנראה כדי לקחת משהו מהמקרר. אני נשארתי על המיטה ולא הצלחתי להוציא מילה מרוב כאב ועונג".
"'אהבה קצרה' הוא אחד מהשירים הגדולים - ואולי היחידים - שנכתבו אי פעם על סטוץ. 'מאוחר כל כך עכשיו', מאיר כותב, 'ואין כאן אהבה. מבטים נפגשים, ואנחנו שני זרים'.
"אבל כמו אותו כתם בהיר על הקיר, שנשאר במקום ממנו הסירו תמונה, בשיריו של מאיר, בכל מקום שבו אין אהבה - נמצאת הכמיהה לאהבה".
"אני בוחר את 'שירו של שפשף', בגלל שהזיכרון הכי גדול שלי של מאיר זה שתמיד בכל אירוע משפחתי הייתה עוברת גיטרה כלשהי וכל אחד היה מבצע שיר.
במיוחד בבר מצווה שלי, אני זוכר את מאיר לוקח את הגיטרה ומנגן את השיר הזה. אני זוכר מאוד את הרגעים האלה, גם מתגעגע אליהם בצורה זו או אחרת. כי בסך הכל זו הילדות שלך".