אגם לכולם

בניגוד להוריהם, בשביל דור המעריצים של אגם בוחבוט, הילדים והנוער, השאלה מאיזו עדה היא ממש לא רלוונטית

שם המשפחה של אגם בוחבוט הוא בוחבוט, אבל זה לא מעניין אף אחד. לא מעורר את השאלה אם היא צריכה לעברת אותו, לחשוב על זה באופן תדמיתי. הימים שבהם זהבה בניסטי הפכה לזהבה בן, שרה חודדטוב עידנה לחדד וג'ולייטה נשארה רק עם השם הפרטי, מינוס שם המשפחה הקווקזי, חולפים מהעולם. בוחבוט, שם מזרחי מובהק, כזה שבעבר היו מי שישר הצמידו לו סטריאוטיפ, הוא פשוט עוד שם.

 

בגיל 14, מדובר באחת מהכוכבות הגדולות והאהובות על הנוער כיום, אחרי שהצטיינה ב'בית ספר למוזיקה', שברה את יוטיוב עם השיר 'כמו בריו', חורכת במות עם משה פרץ ואת המסך לצד נועה קירל, עם הקאבר ל'אצל הדודה והדוד' בפרסומת. ויום ההולדת שחגגה לא מזמן, ובו השיקה שיר, היה אירוע חובה גם למדורי הרכילות. עם כל זה, קשה, ובעיקר מיותר לתייג אותה כזמרת של ז'אנר מסוים. ובכלל, היום כבר לא נעים עד לא לגיטימי לשאול נערה בגילה "מאיזו עדה את?"

 

אם יש יתרון בכך שהילדים ובני הנוער דבוקים כיום למסכים, הוא שבהזזת עכבר או אצבע על הסמארטפון, הם שומעים ונחשפים להכל. הוויכוחים העדתיים שייכים בעיניהם לדור של סבא וסבתא. הילדים והנוער אוהבים את סטטיק ובן־אל תבורי, וגם את נועה קירל. את סטפן וגם את עידן עמדי. איב אנד ליר ואיתי לוי. והכל סבבה. כלי תקשורת שרוצה להשמיע רק מוזיקה מסוימת מתוך אמונה כי כך "יחנך" את הקהל, מגלה שהמתבגרים ממילא שומעים הכל ברשת.

 

וגם זמרים שהיו ממותגים בז'אנר המזרחי, כבר לא בלופ הזה. בוודאי המצליחים שבהם, שהפכו לדוגמה עבור כל השאר. למשל עומר אדם, אחד שהיה נחשב לגרסה הצעירה של קובי פרץ. הוא הוציא דואט עם שלמה ארצי, וגם הספסרים עומדים אצלו בתור למנורה מבטחים, שאותה הוא כבש עם צלילי המיינסטרים הישראלי החדש. כמוהו גם סטטיק ובן־אל - המיקס הכי ישראלי שיש. מצד אחד פותחים את התימניאדה, מצד שני הכוכבים של הפסטיגל.

 

גם עדן בן־זקן, מי שמתויגת לא אחת על ידי התקשורת כ"זמרת המזרחית המצליחה ביותר" בכלל התחילה עם קאבר לכריסטינה אגילרה, ואחד הלהיטים האחרונים שלה הוא קאבר עם איזי לשיר של נצ'י נצ'. הילדים והנוער פשוט רואים בה את עדן. הבעיה אם כבר היא אצלנו "הזקנים".