אריאלה רינגל־הופמן
קשה להגזים במידת שאט הנפש, שלא לומר הבחילה העמוקה, נוכח ההפגנה שהתקיימה במוצאי שבת בפתח בית הכנסת אליו הגיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כדי להתפלל ולומר קדיש לזכר אימו שנפטרה לפני זמן קצר. הפגנה שקיימו כמה עשרות אנשים שהתקבצו לשם "כדי לעורר את המדינה", בניסוח של אחת מהן, "כי המדינה חשובה לנו".
ויחד עם המיאוס עולה גם תהייה גדולה, איך הגענו למצב שבו אלה שמגדירים עצמם נוטרי המדינה ומשכימיה הם חבורה של אווילים — חרוצים, יש להודות — שאינם יודעים להבחין בין ראוי ללא ראוי. בין מטרה חשובה — המלחמה בשחיתות — לאמצעים פסולים. איך זה קרה לנו, ובעיקר לאן מוליכים את הבושה אנשים המאמינים שההפגנות האלו הן אכן הדבר הנכון לעשותו, נוכח ערימה של פנאטים, נושאי גליוטינה ושלטים בעד הבי־די־אס, שהצליחו להטות את נושאת הגייסות הגדולה ולתעל אותה למי ביצה רדודים ומזוהמים.
עובדה, אמרה אחת מהן, סמרה גורן, בשיחה עם איילה חסון בתוכנית הבוקר אתמול, הצלחנו להגיע לכותרות. ואחר כך גם הסבירה שאין להם ברירה כי התקשורת מתעלמת מהמחאה. משל הייתה חוצן שנחת זה עתה על כדור הארץ וטרם התמקם בו. חוצן שלא קורא עיתונים, לא צופה בטלוויזיה, לא שומע רדיו. עיוור למתנהל, חירש לקולות, וגם טיפש דיו כדי להודות בכך.
הלוואי שאפשר היה למחוק את האירוע הזה מסדר יומנו. זה היה חוסך הרבה עוגמת נפש לאנשים טובים. ומכיוון שזה לא ניתן, אין ברירה אלא לסכם ולומר שהחבורה הזו — שלמרבה המזל איננה יותר מכמה עשרות — מייצגת דבר אחד בלבד: שיבוש מוחלט של ערכים שבא עם חוסר יכולת להבחין בין מאבק צודק, המתנהל בדרכים דמוקרטיות ולגיטימיות, לבריונות אטומה, רעת לב, מכוערת ודוחה. שום דבר שאפשר לומר עליו שהוא מעיר את המדינה, או מבטא דאגה לשלומה. גם אם מתאמצים מאוד.
יריב אופנהיימר
שומו שמיים! מי ישמע! עשרה ישראלים שומרי חוק, חלקם פנסיונרים, מפגינים מול בית הכנסת שבו מתפלל היועץ המשפטי לממשלה, והמדינה יוצאת מהכלים. עוד רגע והיו מזעיקים למקום את כוחות הימ"מ. דובר משרד המשפטים מכנה את המפגינים "אנשים קיצוניים שמפיצים הסתה ושקרים"; שרת המשפטים קוראת להפגנה "בריונות אלימה"; ואפילו נשיא המדינה קונה את הספין ומצהיר שהוא "מזועזע עמוקות מאירועי פתח־תקווה". לרצף הגינויים נוספו גם כמה אנשי שמאל רשלנים, שמבלי לבדוק את העובדות ובמטרה למצוא חן הצטרפו גם הם למקהלה.
מכונת התעמולה של נתניהו עבדה שעות נוספות והצליחה שוב לעשות דה־לגיטימציה להפגנה ראויה ולגיטימית. במציאות, המפגינים עמדו לאחר צאת השבת, מחוץ לבית הכנסת, וביצעו טקס הבדלה מחאתי, ללא אמצעי הגברה ומבלי להפריע לתפילה שבפנים. הפגנה לגיטימית ומנומסת שבאה להזכיר למנדלבליט שהציבור לא שכח את תיקי נתניהו, וגם להתמשכות זמן החקירה יש לשים גבול.
מאדם בתפקידו של מנדלבליט, שנדרש להכרעות גורליות, אפשר לצפות לקצת יותר קור רוח וסבלנות, גם מול משמרת מחאה מזערית ליד בית הכנסת. אם מנדלבליט לא מצליח להתמודד עם כמה מפגינים, איך יעמוד מול הלחצים העצומים של הכוחות הפועלים בעד ונגד בנימין נתניהו? במקום להתלונן על מר גורלו, מנדלבליט היה צריך לצאת בעד זכותם של המפגינים למחות, כל עוד אינם מפריעים באופן קיצוני למהלך החיים ולסדר הציבורי.
ובכלל, הפגנות ליד ובתוך בתי כנסת אינם דבר חדש, תשאלו את האלוף גדי שמני שנאלץ להפסיק להגיע לתפילות בשל משמרות מחאה של אנשי ימין, או את האלוף יאיר נווה שנאלץ לעבור דירה בעקבות ההפגנות של נערי הגבעות או את האלוף אלעזר שטרן שהותקף בתוך בית הכנסת בעת התפילה. דווקא אז, מול פגיעה בלתי מידתית באנשי צבא, בלעו מרבית אנשי הימין מים, והעניין עבר בשקט יחסי.
אז בפעם הבאה שיצוצו ציוצים ודיווחים דרמטיים על הפגנות אלימות, ניסיונות לינץ', הסתה פרועה ובריונות אלימה - נא לקחת אוויר ולבדוק את הדברים לפני שפוצחים בריטואל הזעזוע הקבוע.
כן - 51% מסכימים עם שלמה פיוטרקובסקי
לא — 49% מסכימים עם אורלי אזולאי