רונאלדיניו זה רגש, רונאלדיניו זה כיף, רונאלדיניו זה לצפות לדבר אחד, לפנטז על דבר אחר ובסוף לקבל רגע של גאונות שאף אחד לא חשב עליו. למשך ארבע-חמש שנים הוא היה הדבר הכי טוב לצפות בו, לא משנה אם אתה אוהד ריאל, ארגנטינאי או אורתודנט. מוסר עבודה לא היה קיים. הסתבכויות? לא חסר. אבל הטאץ', אוי הטאץ'. אם יש מישהו שגרם למשחק הכדורגל להגיע לדרגות הנאה והתרגשות שחשבנו שהן בלתי אפשריות – זה הוא.
אני לא יכול להתעלם מהקסם של רונאלדיניו, אבל בסופו של דבר כדורגל זה תכל'ס. פוט דה בול אין דה באסקט. וההיסטוריה לא ייצרה יותר מדי סקוררים מושלמים כמו רונאלדו. שליטה מושלמת בכל היבט, כוח פיזי אדיר, חיוך מבויש שבא כקינוח לכל ביצוע. רונאלדיניו הוא זה שיצר קטעים לצפייה ביוטיוב ושאגות עונג מהקהל המופתע – אבל רונאלדו הוא זה שבסופו של דבר היה אחראי לתוצאות המשמעותיות ולרגעים שתזכרו.