אמיר דדון הוא סיפור יפה על מי שעשה דרך ארוכה משירי גיטרה בפאבים נידחים לקדמת הבמה המקומית. הקסם שלו הוא בניגוד בין האישיות הכריזמטית־גברית, לקול רך מאוד, שנורא אוהבים כאן. שלוש פצצות נחשולים פותחות את האלבום (שיר הנושא, 'בואי נדבר בינינו' ו'כל יום הוא נס'), במודל של בית בגובה העיניים, שלמה ארצי סטייל - ואז עלייה דרמטית, והתמרחות, ורגשששש, עד שהעיניים נרטבות. פה ושם יש משהו שחורג מהשטאנץ (עיבוד מאסיב־אטאק־טירדרופ ל'בואי הראיני' של נתן גושן, 'אם הייתי אני' המתוח־טיפוסי של טסה־כהנא, טקסט מעניין ב'עוד נוסעים', והאפילוג הקודר והמצוין 'בסוף ימי'), אבל ככלל, 'לבחור נכון' הוא אלבום שבא לקבע את מעמדו של דדון בלב המיינסטרים הישראלי. ויעשה זאת בהצלחה רבה.