"כולם ידעו — ושתקו"

None

קורין אלבז אלוש ותמר טרבלסי־חדד פורסם: 04.02.18, 00:39

"צר לי על מותו של בועז ארד, אבל מערכות היחסים שניהל היו צריכות להתגלות מזמן", אומר תלמיד לשעבר בבית־הספר.

 

"אין מי שלא ידע עליו ולא שמע על מעלליו, והוא לא היחיד", אומר התלמיד לשעבר. "היו מורים נוספים, והאבסורד הוא שזה אפילו לא היה נחשב לרכילות, לשיחת מסדרון. עד כדי כך הגבולות היו לא ברורים. בתוך תוכי ידעתי שזה דפוק, אבל לאף אחד לא היה את האומץ להגיד את זה".

 

עד כה נחשפו עדויות לגבי שלושה מורים בבית־הספר: בועז ארד ז"ל, מנחם נבנהויז והמורה לתיאטרון יוני לוקאס. "הלימודים בתלמה ילין היו מורכבים", מסבירה תלמידה לשעבר. "מצד אחד מורים שהערצנו, שרצינו להיות כמוהם ומעולם לא ראינו אותם כמורים כמו שראינו את המורים שלנו להיסטוריה או לספרות, ויכול להיות שפה הבעיה, שגם הם לא ראו בנו תלמידים רגילים. אני זוכרת שהיו כאלו שפיתחו מערכות יחסים חבריות ממש. לא רק מיניות. שגם זה היום נראה לי משונה. מורים שייעצו לתלמידות בנושאים אישיים, בבעיות בבית או עם בן הזוג. הייתה לי חברה לכיתה שממש התאהבה במורה, היא סיפרה לי על שיחות שלהם, על החוכמה שלו. היא הייתה שבויה בקסם שלו. אבל המורים וההנהלה במיוחד שהיו צריכים להגן עלינו, להגיד — עד פה, לשים גבול, לא עשו את זה".

 

בוגרת אחרת של בית־הספר תיארה בפייסבוק כיצד היא עצמה נפגעה מארד. "אני אספר את הסיפור שלי על בועז ארד ש'עזר' לי לכתוב תסריט לסרט הגמר שלי בתיכון, ועל הדרך עשה בי מעשים שלא ייעשו וניצל את כוחו ומעמדו", כתבה והוסיפה: "ברור לי שיש עוד עשרות בנות". תלמיד נוסף שלמד אצל ארד כתב: "הקשרים שלו היו סוד ידוע בבית־הספר. ידעתי על זה מחברה של אחותי שלמדה שנים לפניי והוא ניהל קשר עם מישהי מהכיתה שלה. עצוב לי עליו נורא, אבל זה היה חייב וראוי להתגלות".

 

ואילו ענת קיש, חברת ועד ההורים בתיכון תלמה ילין ואמא לתלמידת י"ב, הדגישה אתמול: "כל הסיפורים המזעזעים והמחרידים האלה אירעו לפני הרבה מאוד שנים. תלמה ילין הוא כיום אחד המרחבים הכי בטוחים שקיימים. אני שולחת לשם את הבת שלי בלב שקט ואני יודעת שהיא בטוחה. אילו חס וחלילה היה קורה היום משהו, הייתי יודעת על זה".

 

השבוע יקיים בית־הספר מפגש עם ההורים, ובמקביל הוא מארגן סדנה של שמונה מפגשים בנושא הטרדות מיניות וניצול מיני של תלמידים. "הילדים היו מזועזעים מהאירוע", מספרת אחת האמהות, "אבל הם מרגישים שבית־הספר תומך בהם ומעניק להם תחושה שזה לא יקרה שוב".