ואם זו הייתה הבת שלכם?

None

האח הגדול רואה הכל ונמצא בכל מקום. גם במעברונים בין חדרי הלבשה בחנויות, בכל חנות. גם אם אתם חושבים שלא, תחשבו שוב. סביר להניח שאתם מתועדים איכשהו.

 

במשחק הזה שבין סלפי תמים לשיימינג ביוטיוב, עדן בן זקן היא אס למציצנים, "סחורה לוהטת" בקבוצות הווטסאפ. ידע הוא כוח, והמפיץ לא מרוויח דבר, לבד מתענוג מהסוג הבזוי ביותר, להפגין לשבריר שנייה את הכוח שצבר ותוך כדי להשפיל את האחר. כאן כל אחד מאיתנו יכול להתערב.

 

כן, המשטרה תחקור, תגלה מי הפיץ, תעניש, במשך כמה ימים אנשים אולי ייזהרו כשהם מודדים בגדי ים, ושם זה ייגמר. אבל העבודה העיקרית תלויה בסופו של דבר בפרטים הקטנים, בשותפים המיועדים לפשע, שהם כל אחד ואחד מאיתנו, ובמחשבה השנייה לפני שלוחצים בווטסאפ על העבֵר, בתבונה הפנימית.

 

הצו הקטגורי כלפי תמונות וסרטוני עירום צריך להיות פשוט: ומה אם כולם היו נוהגים בדרך דומה? האם הייתם רוצים שתמונות של בת הזוג שלכם, הבת שלכם, הבן שלכם, ירוצו בתעלות הרשתות החברתיות? איך הייתם מתחננים על נפשכם אם מדובר היה בתמונה חשופה שלכם? איך הייתם ישנים בלילה?

 

נכון, עדן בן זקן היא "מגה־סלב", ולכאורה הפרסום שלה אמור לגבות ממנה מחירים גבוהים יותר, כי זו הדרך שבה היא בחרה. זה לא אומר שצריך להעניש אותה. בסרט "הנאשמים" לוחמת ג'ודי פוסטר, בדמותה של שרה טוביאס, בחבורת המעודדים שצפו באונס שלה על מכונת הפינבול ולא עשו דבר. מי שמפיץ את הסרטון של עדן בן זקן יכול לראות עצמו כאחד מאותם נאשמים, אלה שנהנים לצפות, להעביר, ומסירים מעצמם אחריות באופן המנוגד למוסר. השיתוף של הסרטון מחנות בגדי הים הוא דגל אדום, למעשה עבירת מין, אז דעו את מצפונכם.

 

חוץ מזה, תמיד תהיה לנו את משטרת הקארמה.