קמעות זה עניין נפוץ בעיקר באמריקה, האומה הכי מעיקה מבחינה ספורטיבית. הדבר הכי מביך בליגת העל זה הקמעות של הקבוצות הקטנות. בנאדם מבוגר מנסה להטריף כחמישה עד עשרה אנשים ביציע, בערך כמו מסיבת יום הולדת עצובה בבית אבות. מה הלאה? יביאו לאוהדים ביסלי, במבה וחצאי פיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ בצלחות חד־פעמיות? ליצנים על הקווים כבר יש.
הקמעות במגרשים מהווים ניסיון בסגנון "מעט מדי ומאוחר מדי" להחדיר לישראל תרבות ספורט, אבל נותנים טעם של כיף. הם אמורים להיות מגוחכים, המטרה שלהם היא לשמח, ומי שמנער את הציניות יכול לחגוג איתם. הבעיה היא עיצובית: היהלום של נתניה נראה כמו לוגו של חנות גבינות, האריה של בית"ר מזכיר את דילן דמראווי, ואיש עוד לא הצליח לפענח את היצור הירוק של כפר־סבא, שילוב בין צפרדע לספוג לניקוי כלים.