הבקשה הוגשה ב-2015, בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), המאפשר סיוע להורים שכולים ולאלמנות עד 58,116 שקל. לפני כחצי שנה דחה קצין התגמולים את בקשתו של האב להלוואה של 48 אלף שקל לצורך שיפוץ דירתו שבשכונת נחלאות בירושלים. הנימוק היה שסיוע כזה יינתן רק למי שהדירה רשומה על שמו ובה הוא מתגורר, בעוד שבמקרה זה הדירה רשומה על שמו של עו"ד בנאמנות – והוא לא מתגורר בה.
המערער, נכה 100% ששכל את בנו החייל ב-1995, הבהיר שבמצב הנוכחי הדירה אינה נגישה עבורו ולכן נאלץ להשכיר אותה. אל בקשתו הוא צירף חוזי שכירות שבהם צוין כי הוא בעלי הדירה, וכן נסח טאבו שלפיו יש לו הערת אזהרה לטובתו. הוא הוסיף שהדירה לא רשומה על שמו כיוון שהוא חושש מנושים רבים, ולכן עורך הדין רשום כנאמן כדי שלא יוכלו למכור את הנכס.
בשלב מאוחר יותר הציג האב החלטה ישנה של בית המשפט המחוזי (משנת 1992), שעסקה בעניין הרישום. באותה החלטה קבעה השופטת בדימוס דליה קובל שלנוכח הסכמת כל המעורבים יש לרשום את הדירה על שם האב.
למרות זאת, משרד הביטחון התעקש שחלף פרק זמן ממושך שבו המערער לא ביצע את העברת הבעלות, וכיום לא ברור מהן זכויותיו בדירה.
אבל השופט יואל צור קבע ש"המערער הוכיח חד משמעית שהוא בעל מלוא הזכויות בדירה", והגדיר את עמדת משרד הביטחון "מפתיעה".
הוא הבהיר שכאשר לוקחים בחשבון את כל הראיות – כולל הערת האזהרה, החלטת בית המשפט המחוזי והסבריו של המערער – הרי שהוא הוכיח כנדרש את זכויותיו בנכס, השוות לבעלות רשומה.
בהקשר זה הדגיש השופט צור כי בחוק אין שום דרישה לכך שהדירה תהיה רשומה במרשם המקרקעין על שמו של המבקש, אלא החוק מדבר על "בעלות" (ולאו דווקא על "בעלות רשומה").
"אנו סבורים שבמקרה דנן, לאור החומר שהציג המערער, החלטת המשיב שלא להעניק למערער את ההלוואה היא חריגה קיצונית ממתחם הסבירות", סיכם השופט, שהחליט לקבל את הערעור והורה למשרד הביטחון להעניק לאב את הלוואה המבוקשת.