ב-2014, כשהילד היה כבן שנה, חתמו בני הזוג על הסכם מזונות ומשמורת שקבע שהאם תהיה המשמורנית ואילו האב יתראה עם הילד ללא לינה פעמיים בשבוע ובחלק מהחגים והחופשות, וישלם מזונות של 2,300 שקל בתוספת חצי מהוצאות החינוך והרפואה. כשלוש שנים לאחר מכן הורחבו המפגשים והילד החל ללון אצלו באמצע השבוע, בכל סוף שבוע שני ובמחצית החופשות והחגים.
זמן קצר לאחר מכן הגיש האב תביעה להפחתת מזונות עקב השינוי במשמורת. הוא ציין שהוא זקוק להקלה הזו כדי שיוכל לארח את בנו בדירה סבירה ובסביבה טובה. האם טענה מנגד שלא מדובר במשמורת משותפת, ומאחר שלא אירע שינוי משמעותי ברמת החיים שלה או של האב, אין שום סיבה להפחתת המזונות.
השופט יהורם שקד הבהיר ששינוי פסיקת מזונות קודמת מחייב להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא היה צפוי מראש ומשפיע משמעותית על היכולת לשאת בתשלומי המזונות. במקרה הנוכחי הוא סבר שהשינוי בהסדרי השהייה, שהפך את החלוקה בין ההורים לכמעט שוויונית, נחשב "שינוי נסיבות מהותי המחייב פתיחת העניין ובחינת החיוב במזונות".
עניין נוסף ועקרוני שנקבע בפסק הדין עסק בפרשנות חובת המזונות של אבות יהודים לילדים מתחת לגיל 6. השופט שקד הבהיר שאף שאב יהודי מחויב בכל הצרכים ההכרחיים של ילדיו בגילאים אלה, אין זה אומר שאת כולם הוא חייב לשלם לידי האם, שהרי אי אפשר להתעלם מהתשלומים שהוא נושא בהם כשהילדים עמו.
במילים אחרות, הוא סבר שגם כשהילד מתחת לגיל 6 צריך להתחשב בזמני השהייה עם האב: "כאשר הילד ניזון אצל אחד מהוריו, הרי שאותו הורה הוא הנושא בעלות המזון. כמו כן, ומן הסתם, באותה עת לא ניזון הילד משולחנו של הורהו השני".
בהמשך בחן השופט את מצבם הכלכלי של ההורים אל מול צורכי הילד וזמני השהות, והגיע למסקנה כי האב – שמשתכר בערך פי שניים מהאם – צריך לשלם 70% מהצרכים בשנה וחצי הקרובות (עד שיימלאו לילד 6). מדובר ב-1,150 שקל בחודש. בנוסף הוא ישלם חצי מהוצאות החינוך והרפואה.
לאחר גיל 6 המזונות יופחתו ל-500 שקל והאב יישא ב-2/3 מההוצאות "שאינן תלויות שהות", כמו תשלומי בית ספר, חוגים, תרבות וכדומה. אחרי שהאם תסיים לשלם את המשכנתא על דירתה (כשיימלאו לילד 12) יישאו ההורים בהוצאות אלה בחלקים שווים.
בתוך כך ציין השופט שקד שנוטים לחשוב שההלכה החדשה חלה רק כשיש משמורת משותפת אולם זו טעות. ההלכה קובעת כי בכל מקרה יש להתחשב בהסדרי השהות של ההורים של הילד – גם אם לא נקבעה משמורת משותפת. לפני סיום הוא ציין ששני ההורים השאירו עליו רושם חיובי מאוד וש"טובת הילד עומדת לנגד עיניהם", והחליט שלא לחייב בהוצאות.