גרסת הייצור שומרת על קו העיצוב של אב הטיפוס שהוצג כבר בסוף 2016, עם מכסה מנוע קצר יחסית, סבכה קדמית (מדומה, שכן אין צורך באוויר לקירור), פתחים דמויי אוורור בפגוש הקדמי וידיות פתיחת דלתות מוסלקות המאפשרות מקדם גרר נמוך של 0.29cd. בשני המקרים שומר הדגם על מראה "רגיל", תוך שהוא נמנע מהצורך - המיותר זה מכבר- לדווח לעולם כי מדובר ברכב בעל מערכת הנעה ייחודית (ראו ערך טויוטה פריוס לדורותיה).
גם עיצוב הפנים שומר על הקו שנחשף באב טיפוס עם מסך תצוגת נתונים דיגיטאלי וקונסולה מרכזית הכוללת צמד מסכי מגע וסוללת מתגים במקום בורר הילוכים מסורתי. בהשוואה ל-F-פייס, רכב הפנאי הגדול בהיצע היצרנית, הוא קצר ב-5 ס"מ (468 ס"מ), צר ב-6 ס"מ (201 ס"מ) ונמוך ממנו ב-8.5 ס"מ (156.5 ס"מ). בסיס הגלגלים לעומת זאת ארוך ב-11.5 ס"מ (299 ס"מ) ומבטיח מרחב מחיה נדיב יחסית לחמישה נוסעים, עם נפח תא מטען של לא פחות מ-656 ליטר, ותא נוסף בנפח 30 ליטר מתחת למכסה הקדמי. ה-I-פייס מבוסס על פלטפורמת אלומיניום חדשה, וביצרנית טוענים כי היא הקשיחה ביותר שייצרה מעולם. קלה היא לא, שכן היגואר שוקל לא פחות מ-2.2 טון, פועל יוצא של סוללות גדולות וכבדות. מצברי ליתיום-יון בקיבולת 90kWh ממוקמים ברצפת המכונית ומאפשרים בכך מרכז כובד נמוך ב-13 ס"מ מה-F פייס וחלוקת משקל אופטימאלית של 50-50 לפנים-אחור. כאופציה יוצעו מיתלי אוויר המאפשרים מרווח גחון משתנה. על ההנעה מופקדים שני מנועים חשמליים בתפוקה משולבת של 400 כ"ס ו-71 קג"מ, האחד מחובר לגלגלים הקדמיים והשני לאחוריים, ובסך הכל הנעה כפולה-קבועה. הביצועים: זינוק ל-100 קמ"ש ב-4.8 שניות וטווח נסיעה שעומד על 480 ק"מ (בתנאי מעבדה) עם משך ההטענה של כ-10 שעות בטעינה רגילה, בעוד שטעינה מהירה תאפשר 80 אחוז סוללה תוך 45 דקות.