לאחר הגירושים הסכימו בני הזוג שהאב – שמקבל קצבת נכות מביטוח לאומי – ישלם 3,999 שקל עבור מזונות הילדים. מאחר שקצבת הנכות כללה גם "תוספת תלויים" בסך 1,900 שקל, שנועדה לסייע לו לפרנס את הילדים, הוא הסכים שהסכום האמור יועבר ישירות לידי האם כחלק מהמזונות.
הסכמות אלה קיבלו תוקף של פסק דין בנובמבר 2007, אבל בשלב מסוים התקשה האב לעמוד במלוא המזונות ובהמשך נפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל.
באפריל 2017 הוכרה גם האם בביטוח לאומי כנכה בשיעור 100%, וכשלושה חודשים לאחר מכן התווספה לקצבת הנכות שלה קצבת תלויים. במקביל, תוספת התלויים בקצבה של האב בוטלה והאם ביקשה להגדיל את חוב המזונות בהוצאה לפועל בהתאם. בבקשה דחופה שהגיש האב בדצמבר האחרון הוא טען שהפעם יש להעביר את תוספת התלויים שהאם מקבלת לטובת המזונות ולקזז אותה מסכום החוב שלו בהוצאה לפועל.
בתגובה טענה האם שאינה עובדת וכי קצבת הנכות ותוספת התלויים שהיא מקבלת משמשות לפרנסתה ולפרנסת הילדים. היא ציינה שהאב הפסיק לשלם מזונות על דעת עצמו, וכי עליו לשלם אותם במלואם – ללא קשר למה שהיא מקבלת מביטוח לאומי.
השופט בנימין יזרעאלי קבע שבעוד שקצבת הנכות משולמת לנכה לצורך כיסוי צרכיו האישיים, תוספת התלויים משולמת כסיוע בפרנסת ילדיו.
הוא ציין שבמקרים רגילים שבהם האב אינו נכה והאם כן, תוספת התלויים שהיא תקבל לא תתקזז עם סכום המזונות, אלא שהמקרה הנוכחי שונה משום ששני ההורים נכים וזכאותה של האם לתוספת תלויים ביטלה למעשה את זכאותו של האב.
"אין הביטוח לאומי נוהג ליתן 'כפל מבצעים' ולא ניתן לקבל 'שתי תוספות תלויים'", כתב בפסק הדין.
לפיכך נקבע שהאם תחלוק עם האב את תוספת התלויים שהיא מקבלת כדי למנוע מצב של חוסר שוויון בסיוע ששניהם מקבלים מביטוח לאומי בגין נכותם. משמעות הדבר היא שמחצית מתוספת התלויים שהאם מקבלת בקצבת הנכות תקוזז מסכום המזונות שעל האב לשלם לילדיו.