ארסן ונגר הוא שריד לתופעה הולכת ונעלמת. בעידן של החלפות מאמנים ושחקנים כמו גרביים, ותק של 22 שנה הוא משהו ראוי להערכה ומעביר מסר שאפשר אחרת. נכון, אוהדי ארסנל לא רווים נחת בעונות האחרונות, אבל קשה לראות את התותחנים ללא האיש שהצמיח לא מעט כוכבים והכי מזוהה עם המועדון. מאמן שמכיר את הדי־אן־איי של הקבוצה הוא בסופו של דבר מי שיחזיר עטרה ליושנה. תנו לו (עוד) צ'אנס.
ארסן ונגר פיספס הזדמנות לסיים כגיבור של ארסנל ולהיזכר אולי כמאמן הגדול בהיסטוריה. הטעות שלו הייתה שהוא לא למד מיריבו המיתולוגי אלכס פרגוסון ופרש בשיא. זה כמו האמן שממשיך לשיר כאשר הקהל מסתכל על השעון ורוצה הביתה. ונגר היה צריך להשאיר אותנו, האוהדים, עם טעם של עוד - במקום זאת הוא גורם לנו כבר שנים להתחנן שילך. עצוב בשבילו, עוד יותר בשביל הקבוצה האהובה שלנו.