האירוע התרחש ביולי 2014, זמן קצר לאחר שהתובע (אז בן 69) הגיע עם אשתו לרכוש מוצרים באחד מסניפי הרשת בעיר. הוא סיפר שרצה לצאת מהסניף ולהמתין בזמן שאשתו המשיכה בקניות, כשלפתע מאבטח תפס אותו בידו ודחף אותו חזרה פנימה. לדבריו, הוא ניסה להשתחרר ובתגובה נקט המאבטח בפעולות אחיזה אגרסיביות יותר, ובסופו של דבר פגע בעינו השמאלית. בעקבות תלונה שהגיש במשטרה הוגש נגד המאבטח כתב אישום, ואף שזה הודה בעבירות שיוחסו לו - ההליך הסתיים באי הרשעה.
באוגוסט 2015 הגיש הבעל תביעת נזיקין לפיצוי כספי על נזקי התקיפה נגד המאבטח, נגד החברה שהעסיקה אותו ("ד.ש. פריזמה"), וכן נגד רשת "סופר-פארם". לטענתו, בעקבות האירוע הוא נותר עם 28% נכות קבועה בעינו.
בתגובה ניסה כל אחד מהנתבעים להטיל את האחריות על האחר ועל התובע. המאבטח טען שפעל במסגרת תפקידו ונאלץ להפעיל כוח סביר משום שהתובע תקף אותו. הוא ביקש לחייב את המעסיקה ואת הרשת להשיב לו כל סכום שיחויב לשלם לתובע, משום שהן אלה שדרשו ממאבטחי הסניף לאתר גניבות מבלי שהדריכו אותם כיצד לעשות זאת.
מנגד, חברת האבטחה טענה שיש להטיל את מלוא האחריות למקרה על התובע, או לחילופין על המאבטח שפעל בניגוד לנהלי העבודה. "סופר-פארם" התנערה לחלוטין מאחריות למקרה והצביעה על חברת "פריזמה" ועל המאבטח כמי שאשמים במקרה. במידה שבכל זאת תחויב בפיצוי כלשהו, טענה סופר-פארם שיש לחייב את שאר הנתבעים להשיב לה אותו לנוכח חוזה ההתקשרות ביניהם.
השופט מנחם (מריו) קליין קבע שכל ארבעת הצדדים – המאבטח, המעסיקה, "סופר-פארם" והתובע בעצמו – אחראים למקרה. המאבטח אחראי לנזקי התובע לנוכח העובדה שהודה במסגרת ההליך הפלילי בעבירות שיוחסו לו. המעסיקה והרשת, נפסק, אכן לא הדריכו כראוי את מאבטחי הסניף בנוגע לאופן שבו יש לפעול במקרה של חשד לגניבה, למרות מודעותן לנושא.
משכך, הוטלה עליהן "אחריות שילוחית" למעשיו של המאבטח. בתוך כך העיר השופט כי סופר-פארם אחראית על שמירת הסדר הציבורי בסניפיה, והעובדה שיש חוזה בינה לבין חברת האבטחה לא פוטרת אותה מאחריות למקרה.
השופט קליין חילק את האחריות בין הנתבעים באופן הבא: 45% על המאבטח, 30% על המעסיקה ו-25% הוטלו על "סופר-פארם". עם זאת נקבע כי התובע תרם משמעותית לאירוע בכך שהגיב בעצמו באלימות, ועל כן הוטל עליו אשם תורם בשיעור 35%.
בסופו של דבר חויבו הנתבעים לשלם 65 אלף שקל כפיצוי על חומרת הפגיעה בעינו של התובע, וכן על סבלו ועל הסיכונים "שצופנים לו העתיד". הם חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל. הסכומים יחולקו בין הנתבעים בהתאם לאחריות שהוטלה עליהם.