13.9.1984 | הוקמה ממשלת אחדות
בן־דרור ימיני חוזר אל ממשלת האחדות של פרס־שמיר
זה קרה ב־1984. ישראל חוותה עוד מערכת בחירות סוערת. שנתיים לפני כן החלה מלחמת לבנון הראשונה. המערך, כשמו אז, בראשות שמעון פרס, היה אמור לנצח. אבל סקרים לחוד ותוצאות לחוד. המערך זכה ב־44 מנדטים והליכוד ב־41. בין הגושים היה תיקו. אף אחד מהמועמדים לא הצליח לזכות ברוב קואליציוני. זה היה הרקע להקמתה של ממשלת האחדות.
האופנה הקבועה והידועה היא להשמיץ את ממשלות האחדות למיניהן כממשלות ללא קו, ללא מצע, ללא מדיניות ברורה כלשהי. ממשלת האחדות של אותן שנים הוכיחה שאפשר גם אחרת. האינפלציה באותם ימים הגיעה למאות אחוזים, ומלחמת לבנון הראשונה גרמה למחלוקת חריפה בציבור. הסכם הרוטציה העניק לשמעון פרס את ראשות הממשלה בשנתיים הראשונות, וליצחק שמיר את השנתיים האחרונות. מיותר לציין שבין השניים הייתה מחלוקת בנושא המדיני, ושמיר אף הכשיל ניסיון של פרס להגיע להסכם עם המלך חוסיין. אבל דווקא אותה ממשלה הצליחה לחסל את האינפלציה, שאיימה למוטט את הכלכלה הישראלית, וגם להוציא את צה"ל, לפחות חלקית, מהבוץ הלבנוני, תוך כדי התבססות על רצועת ביטחון, שהנסיגה ממנה נערכה רק ב־2000.
הדמוקרטיה הישראלית עמדה באותם ימים במבחן קשה, נוכח אירועי קו 300. מחבלים חטפו אוטובוס. בסיום האירוע נמסרה הודעה שהם נהרגו. אלא שהם צולמו כשהם נתפסו חיים. התמונה שפורסמה הובילה לאחת הפרשות הסוערות ביותר של שלטון החוק וחופש הביטוי. במשך שנתיים וחצי, לאורך רוב ימיה של ממשלת האחדות, ליוותה הפרשה את מדינת ישראל. פרס, שמיר ורבין שיתפו אז פעולה, לאחר שהתגלה שאנשי שב"כ מסרו עדויות שקר במטרה להפליל את יצחק מרדכי, שהיה אז קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי. השקרים נחשפו. הסערה הציבורית בנוגע למקומו של שלטון החוק מול גורמי הביטחון התחוללה ללא קווי שסע מפלגתיים. השלטון היה מאוחד נגד גורמים משפטיים, שדרשו הגשת כתבי אישום נגד מוסרי העדויות השקריות, והפרשה הסתיימה בחנינה שהוענקה לאנשי השב"כ על ידי נשיא המדינה.
אפשר להניח שלולא הייתה מכהנת ממשלת אחדות, פרשת קו 300 הייתה גורמת לפילוג הרבה יותר קשה בחברה הישראלית. באותם ימים לא היה עדיין אקטיביזם שיפוטי. אבל היה אקטיביזם משפטי, של בכירי הפרקליטות, ובראשם היועץ המשפטי דאז, יצחק זמיר.
רוב ממשלות הקואליציה בישראל הופכות את הדמוקרטיה למיעוטוקרטיה, משום שהן כנועות לרצון המיעוט, החרדי בדרך כלל, שמצליח לכפות את עמדתו, למרות התנגדות רוב הציבור. ממשלות האחדות מבטאות הרבה יותר את רצון הרוב. ממשלת פרס־שמיר הוכיחה שממשלת אחדות היא אלטרנטיבה ראויה הרבה יותר.
