האישה מכרה את הבית - הבעל ייאלץ לחלוק אותו עם זר

המוכרת נעזרה בידיד שהתחזה לבעלה ויחד הם נפגשו עם הרוכש וחתמו איתו. ביהמ"ש אישר שהבעל, שכלל לא ידע על העסקה, קיבל שותף כפוי בנכס

עו"ד אסף לאור פורסם: 21.03.18, 07:22

בית המשפט המחוזי בבאר שבע אישר לאחרונה עסקה שבמסגרתה מכרה אישה את הבית המשותף לה ולבעלה מבלי להודיע לו – ותוך עזרה ממכר שהתחזה לו. השופט אריאל ואגו רמז שלבעל ולרוכש יש עילה לתבוע את האישה אם ירצו, אך נאלץ לקבוע שהשניים הפכו לשותפים כפויים.

 

האישה, שהייתה שקועה בחובות, הגיעה לחתום על ההסכם למכירת הבית באשדוד עם מכר שלה, שהשתמש בתעודת הזהות של הבעל. בדיעבד התברר שהבעל כלל לא היה בארץ באותו זמן ומעולם לא נתן הסכמתו למכירת חלקו בדירה. כשהתברר לבעל שהדירה נמכרה הוא עתר להצהיר על בטלות ההסכם וביקש לקבוע שגם המחצית שהייתה שייכת לאשתו, ועדיין רשומה על שמה, בעצם עברה לבעלותו. הוא הסביר שכמה חודשים לפני עסקת המכר התחייבה האישה לוותר על המחצית שלה ולהעביר אותה על שמו בתמורה לכספים שהעביר לה.

 

הרוכש, מנגד, ביקש לרשום את מלוא הזכויות בדירה על שמו וטען שהבעל היה שותף לקנוניה.

 

לאחר כמה דיונים הסכימו הצדדים שהבעל לא היה מודע להסכם ושהאישה לא הייתה רשאית למכור את חלקו אלא רק את החלק שלה. בשלב זה הרוכש לא ביקש לבטל את העסקה, אלא עתר להצהיר שהוא בעלים של החצי שהיה שייך לאישה. לדבריו, בעקבות ההסכם עמו נרשמה הערת אזהרה ונערכו הדיווחים החוקיים לשלטונות, כך שזכותו גוברת על זכותו של הבעל. הוא הוסיף שההסכם הזוגי שלו טען הבעל נערך אחרי העסקה עמו.

 

הבעל מצדו טען שהרוכש חתם על העסקה בקלות ראש ורשלנות תוך התעלמות מ"נורות אדומות".

 

צעד מתבקש

אבל השופט אריאל ואגו קיבל את עמדת הרוכש וקבע שההסכם איתו גובר על ההסכם הזוגי שקדם לו בזמן. הוא ציין ששתי העסקאות לא הסתיימו ברישום, כך שמדובר בהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין.

 

לדבריו, על פי החוק ההתחייבות הקודמת בזמן גוברת אלא אם השני פעל ב"תום לב ובתמורה" והעסקה לטובתו נרשמה. אלא שהפסיקה קבעה לכלל זה חריגים, כמו במקרה שבו התנהלות בעל הזכות הראשונה בזמן פגעה באינטרס הרוכש המאוחר.

 

השופט ואגו לא מצא חוסר תום לב בהתנהלות הרוכש, וקבע שלא הייתה לו סיבה לחשוד בקיומה של תרמית. מנגד, לאחר ההסכם הזוגי הבעל יכול היה לרשום הערת אזהרה או משכון על חלקה של האישה ולמנוע את התאונה המשפטית, אך הוא לא עשה כן ועליו לשאת בתוצאות המחדל.

 

נקבע שבזמן עריכת ההסכם הזוגי הבעל ידע על שורת מעשי מרמה מצד אשתו, כך שרישום "הערת אזהרה" היה צעד מתבקש. בסופו של דבר החליט השופט שחצי מהזכויות בדירה שייכות לרוכש והחצי השני – לבעל. בכמה מקומות בפסק הדין רמז השופט כי לשניים עילות תביעה כלפי האישה וכי באפשרותם לפנות להליך של פירוק השיתוף בנכס.