מאיר כותב לאשתו שירי אהבה כבר 63 שנה

לורי שטטמאור פורסם: 23.03.18, 11:45

 

סיפור האהבה של נעמי (82) ומאיר (85) ניצן נולד במחנה צבאי ביפו. השנה הייתה 1953, ונעמי הייתה אז חיילת זוטרה. מאיר, שכבר היה בדרגת קצין, הבחין בה ומיד התלהב. "היא סחבה קיטבג כבד, חיילת שמנמונת ונחמדה. הפרופיל שלה מצא חן בעיניי", סיפר. באחד הימים הוא הגניב לה פתק ובו ספק הצעה, ספק קביעה: "הערב אנחנו יוצאים לקולנוע. מסכימה?". נעמי הסכימה.

הם שמרו על הקשר הרומנטי שלהם בסוד במשך תשעה חודשים, מחשש שחבריהם ליחידה ידברו. בהמשך, הופתעו לגלות שמאיר ואביה של נעמי הכירו כבר קודם לכן. "הוא הסתכל עליי מופתע ושאל אם זה אני, וכשאמרתי לו שכן, הוא מיד אמר שהוא מאשר לה לצאת איתי".

 

החתונה שלהם היתה צנועה, כפי שמצופה מימי הצנע של שנות ה-50 בישראל, וכל מכריהם התנדבו לעזור במלאכה. "הזמנים היו אחרים, אנשים היו אחרים. כל הרחוב היה שותף לאפייה", מספרת נעמי. "אבא שלי עמד והקציף, ורצנו עם התבניות מבית לבית – איפה שהיה תנור. לא בכל בית היה תנור".

 

חודש אחרי החתונה מאיר העניק לנעמי זר פרחים. אחר כך נחה עליו המוזה והוא החל לכתוב לה שירי אהבה. "היום יש לה 762 פתקים ושירים", הוא משתף, "762 שירי אהבה שכתבתי לה". את כל השירים נעמי שומרת איתה עד היום, בתוך אלבומי תמונות בבית המשותף שלהם בראשון לציון. "אולי יום אחד הילדות שלי יהפכו את השירים הללו לספר", היא אומרת כשעיניה נוצצות.

 

לכתבה הקודמת בסדרת "70 שנות חתונה ישראלית": "התחתנו כשהכריזו על סיום המנדט בארץ"