למה אני שמח שמכבי ת"א נכשלת

בגיל צעיר יותר הייתי אוהד של מכבי, אבל כשהתבגרתי הבנתי, כמו רבים אחרים, שהתפיסה הדורסנית והכוחנית של המועדון לא מתאימה להשקפת עולמי. התפכחתי. חזרתי בתשובה

אף אחד לא מופתע שעוד עונה אירופית בצהוב נגמרה בצורה עלובה. זה הזמן לגלות שפעם, כשהייתי צעיר יותר, אהדתי את מכבי ת"א. האמנתי בכל לבי ששמעון מזרחי הוא הבן־גוריון של הכדורסל, ושמדובר במועדון שמעניק למדינה גאווה גדולה. התפכחתי, חזרתי בתשובה. עם השנים גיליתי שחוץ מההצלחה על המגרש, שום דבר לא באמת חשוב לאימפריה מת"א.

 

לא קידום הליגה, לא השחקן הישראלי ובטח לא הכדורסל הישראלי. רק מכבי ת"א. פעם תמכתי והבנתי את הדרך הזו, אבל התבגרתי יחד עם רבים אחרים שלא מוכנים להיות חלק מתפיסה דורסנית. פעם מדינה שלמה דחפה את מכבי במשחקיה באירופה. עשרת אלפים אמנם עדיין מעודדים בהיכל מדי שבוע, אבל מאות אלפים מחזיקים אצבעות ליריבות או שפשוט כבר לא אכפת להם.

 

 

לא האמנתי שיבוא היום הזה והוא הגיע. כן, אני שמח שמכבי ת"א נכשלת. כן, מבחינתי יש שמחה לאיד. התנהלות המועדון בשנים האחרונות, על שלל הפרשיות שליוו אותו, רק חיזקו אצלי את המסקנה שהערכים של שלו לא מייצגים את השקפת עולמי. רחוק מזה.

 

לאלה שנשארו אוהדים נאמנים ועדיין אכפת להם הייתי מציע לצאת מהאדישות ולהתחיל בחרם אמיתי. אלא אם מתאים להם שימשיכו לזלזל באינטילגנציה שלהם.