פרק או שניים לתוך "אבודים בחלל", דרמת המד"ב החדשה של נטפליקס, וכבר ברור לחלוטין מדוע החליטה ענקית הסטרימינג להשקיע בה הון עתק (שנראה על המסך בכל פריים). סיפורה של משפחת רובינסון האמריקנית, שנמלטת מכדור הארץ הגווע ומוצאת את עצמה על פלנטה זרה, טריליונים של שנות אור מיעדה המקורי – ובכן, מספקת לנטפליקס את הדבר הזה שאחריו היא תרה באופן כה אובססיבי: את הפלטפורמה לבנות עלילה רב-עונתית של חומר מקורי, פרסטיז'י ואקסקלוסיבי, כמו שעשתה עם "בית הקלפים" ו"דברים מוזרים". גם אם לא הכול עובד בעונתה הראשונה, גם אם פה ושם יש חריקות בניסיון להתיך יחד את סיפור ההרפתקאות עם הדרמה המשפחתית של הרובינסונים, הפוטנציאל הגדול שלה ממשיך לתת ל"אבודים בחלל" מומנטום בכל העת.
למעשה, לעתים קרובות הגישה שלהם כבר גובלת באובר-קיל, כשבני המשפחה מתגלגלים ממשבר אחד למשנהו בלי שנייה לנשום, מקרחון שמאיים להתמוטט על החללית התקועה שלהם עד צלופחי ענק שמצאו את דרכם אל הסיפון. קורה שהמכניקה התסריטאית ברורה מדי פה, מתישה במאמציה להחזיק אתכם על קצה הספה שלכם – אבל בסופו של דבר, זה פשוט עובד.
גם אם היא שקופה מדי ברמת מהלכיה העלילתיים (ונשענת בכבדות-מה על פלאשבקים, לפחות בתחילתה), וגם אם הדרמה המשפחתית מעט מאולצת לעיתים, וכאמור, לא תמיד עומדת ברף המתח שמייצרים מאמצי ההישרדות הנמשכים של המשפחה (ברגעיה הטובים מזכירה הסדרה את "להציל את מארק וואטני" הנהדר של רידלי סקוט), הפוטנציאל הזה ברור. על אף שכרגע היא אולי איננה אופרת החלל הטלוויזיונית המושלמת שעוד תגיע אלינו מתישהו בעידן הפלטינה הטלוויזיוני הזה "אבודים בחלל" היא דרמת מד"ב אפית, שאפתנית וסוחפת, שעם עוד טיפה'לה מוג'ו עוד עלולה גם להגיע ליעד הזה. נחכה ונראה.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס".