יכולת להיות אבא מושלם

None

ערב יום זיכרון ראשון בלעדיך, עשרה חודשים בדיוק שכואבת לי הבטן, שהלב נקרע לחתיכות, שמאחורי החיוך מסתתר כאב שאי אפשר לתאר במילים.

 

ערב יום זיכרון ראשון שבמקום להיות גאה, יש בי תחושות של פחד ואימה. טקס ראשון שהדמעות הן על מישהו מוכר שהיה הבן אדם הכי קרוב לליבי. בגופי הייתי משלמת רק שזה לא יהיה אתה. אם רק הייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור, ליום ההוא שם, שחייכת בלי סוף, את כל העולם הייתי נותנת לך יפה שלי, את החיים עצמם במתנה!

 

בדיוק לפני שנה באותו היום איבדת את הכומתה שלך, וקניתי לך בשקם חדשה. בערב לא היה אחד שלא התעסק בתהליכי השפצור. למחרת כבר שמת אותה על הראש בטקס לזכרו של אח של אבא שלך, יוסי ז״ל.

 

מי תיאר שהשנה זה יהיה אתה? בחיים לא, יובי שלי. עד עכשיו אני מתקשה להאמין. מתקשה להאמין שלא אזכה לראות את החיוך שלך, ולא אדע עוד חיבוק או מגע מלטף ממך. היית מושא להערצה בעיניי, והלוואי שאצליח להנחיל את הערכים שלך לדורות הבאים, שילמדו וידעו כמה טוב היית, ומה השאיפה שלנו בתור בני אדם. כל סטטוס שרכשת במהלך חייך היית בו מושלם. היית בן זוג מושלם ויכולת להיות גם אבא מושלם — אני יודעת. היית חבר טוב, היית תלמיד מצטיין, היית בן למופת, ואח מדהים. היית חייל ממושמע, והיית מפקד לתפארת מדינת ישראל. היית כל מה שכולנו רוצים להיות, ויותר. היית פשוט הכי טוב. היית הלב הכי ענק שהכרתי, והלוואי שכולנו רק נוכל ללמוד ממך. הבטחתי לעצמי שלא אתאר אותך במילים, כי מילים קטנות ביחס למי שהיית. המילה היחידה שאני מסכימה להשתמש בה היא שהיית מיוחד.

 

 

אחד הדברים שהכי איפיינו אותך זה אהבת חינם ועזרה לזולת. מה לא תעשה כדי להעלות על פניו של מישהו חיוך, גם אם זה יבוא על חשבונך. תמיד בכל סיטואציה מה שאיפיין אותך זה הצורך לתת ולהעניק מבלי לבקש חזרה, בלי תמורה. לא קיימים כבר כמוך, זכיתי בך לכל החיים, קסם שלי.

 

״ועכשיו נותרתי עם שבר גדול, לאורך כל הגוף. מהראש ועד לרגליים. והוא כל כך שלם בתוך הגוף שלי, השבר — שאי אפשר להפריד עוד בינו לביני״.

 

אני אוהבת אותך אהבת חיי, ומתגעגעת בלי סוף. לנצח שלך, לוליק שלך

 

 

לוחם הצנחנים סמל יובל מנע ז"ל נהרג ב־17 ביוני אשתקד בהתהפכות ג'יפ צבאי בעוטף עזה.