אלימות בבית, תלונה במשטרה ושלילת כתובה

בעקבות סגירת תיק נגד בעל שלכאורה הכה את אשתו, שלל ממנה בית הדין הרבני את כתובתה בסך 180 אלף שקל. אבל ערעור הפך את התוצאה

מערכת psakdin פורסם: 16.04.18, 18:28

בית הדין הרבני הגדול קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה על ההחלטה לשלול ממנה את דמי הכתובה שלה בעקבות טענה לתלונת שווא שהגישה נגד בעלה בגין אלימות. בפסק הדין קבעו הדיינים חידוש עקרוני שלפיו גם כשהתיק במשטרה נסגר בעילה של היעדר אשמה, עדיין אין להסיק מכך אוטומטית שהתלונה הייתה כוזבת.

 

בני הזוג נישאו במרץ 2015 לאחר היכרות של כמה חודשים וזמן קצר לאחר מכן פרץ ביניהם אירוע אלים שבו הייתה מעורבת גם האחות של הבעל. האישה פונתה מהמקום באמבולנס והגישה נגד הבעל תלונה במשטרה. מאוחר יותר נסגר התיק, תחילה בעילה של היעדר ראיות מספיקות, ולאחר מכן בעילה של היעדר אשמה פלילית.

 

ביולי 2015 הגיש הבעל תביעת גירושים וטען שהתלונה הייתה כוזבת ושאשתו מקללת ומבזה אותו ואת הוריו. הוא ביקש להכריז עליה "מורדת" ולקבוע שאינה זכאית לכתובה שלה (בסך 180 אלף שקל). ואכן, בית הדין הרבני בחיפה פסק בדעת רוב לטובת הבעל והגדיר את דרישת האישה לכתובה "קנטרנית".

 

האישה, שיוצגה על ידי הטוען הרבני דוד חסן, ערערה לבית הדין הרבני הגדול. היא התעקשה שבעלה תקף אותה עם אחותו והיא אושפזה בבית החולים עם חבלות. לדבריה, אין בסיס הלכתי לשלילת כתובתה שכן הבעל הוא שיזם את הגירושים ונקט כלפיה אלימות פיזית.

 

הבעל, שיוצג על ידי עו"ד אביבית אמסטר-מטרי, טען שלא הכה את האישה אלא דווקא הציל את אחותו מהאלימות שזו הפגינה כלפיה. הוא הוסיף כי לאחר החתונה החלה לזלזל בו ובהוריו ונעדרה מהבית עד לשעות מאוחרות.

 

תחושת איום

אבל בית הדין הרבני הגדול קיבל את הערעור והדיינים ציינו שמחומר הראיות עולה ששינוי עילת סגירת התיק נבע מבקשתו המפורשת של הבעל, שחשש לקידומו כקצין לוחם בצה"ל. לדבריהם, לא ניתן לקבוע בוודאות שתלונת האישה הייתה כוזבת וניכר שבמהלך המאבק מול הבעל ואחותו היא פעלה מתוך מצוקה אמיתית כשהזמינה משטרה.

 

הדיינים הוסיפו שלאחר החתונה התערבה משפחת הבעל רבות בחיי בני הזוג ובנסיבות כאלה ייתכן בהחלט שהאישה חששה לחייה.

 

גם אם התיק נסגר "בהיעדר אשמה", הדגישו, אין זה אומר שהאישה לא חשה צורך להגיש תלונה משום שהרגישה מאוימת. הם הוסיפו שניכר שלאחר הגשת התלונה העדיף הבעל לעזוב את האישה ולא לנסות לשקם את הקשר מתוך העדפת הקריירה המקצועית שלו. בנסיבות אלה, עליו להתכבד ולשלם לה את כתובתה.

 

הדיינים סיכמו שמעשיה של האישה נבעו מתחושת איום ולא מתוך רצון למרוד בבעלה או לפרק את הבית. הם הורו לבעל לשלם לאישה את מלוא סכום הכתובה וביטלו את ההוצאות שנפסקו בערכאה הנמוכה לטובת המדינה והבעל.