ביחד באזרחות: החיים החדשים של כלבי עוקץ

הצלמת אלינור רויזמן תיעדה את הקשר המיוחד של יוגי ושאקל, שני כלבי יחידת עוקץ שהשתתפו בפעילויות מבצעיות רבות ויצאו לפנסיה עם המאמצים שליוו אותם במהלך השירות הצבאי ודואגים להם גם באזרחות

היום שאחרי הצבא. את סדרת התמונות הבאה צילמתי לפני כשנה. שנה שלמה היינו אני והסדרה הזו במחשבות והכנות. כצלמת כלבים אני נחשפת לסיפורים רבים וקשרים ייחודיים בין בני אדם לבעלי החיים. במקרה של כלבי יחידת עוקץ, מעבר לחברות, הקשר הזה כולל גם הצלת חיים.

 

 

כשצילמנו, ידעתי שאחכה זמן רב עד שאשחרר את הסדרה הזו לאוויר והיא מוקדשת לכלבי יחידת עוקץ שסיימו את שרותם הצבאי ויצאו לפנסיה. אני רוצה להקדיש את התמונות גם לכלבים שלא זכו להגיע לבית הנכסף, ונפלו בעת מילוי תפקידם, ראוי שנזכור אותם כפי שהם, גיבורים דוממים. 

 

זו לא סדרת תמונות בעלת ביקורת פוליטית, גם לא נדון כאן בשאלה האם נכון להשתמש בכלבים באופן מבצעי. סדרת התמונות הזו עוסקת בחברות האמיתית, זו שנרקמת בין החיילים לכלבים, קשר שממשיך שנים רבות אחר כך באזרחות.

 

כלב המשרת ביחידת עוקץ וסיים את הכשרתו המבצעית פועל במיומנות רבה, ולא רק מגן על הנוהג שלו, אלא במקרים רבים שומר על חיי חיילים נוספים ביחידה ומסכל באופן יומיומי פעולות שנועדו לפגוע בחיילים ואזרחים.

 

 

מגיע לכלבים האלה הכבוד הראוי, כי הם לא בדיוק כלבים, אלא יותר שילוב בין סופרמן לחבר הכי טוב שלכם. אחרי תיעוד שני הכלבים האלה, יוצאי היחידה, והבנת הקשר ביניהם לבין הנוהגים שלהם, אני יכולה לומר לכם ללא ספק, בחברות כזו, לא החיילים ולא הכלבים היו מהססים לעשות הכל אחד למען השני.

 

מבחינתי, בשני ימי הצילום של הפרוייקט, הגעתי ללוקיישן שנקבע מראש, פגשתי שם שני כלבים שמחים ומלאי חיים, שהשיער הלבן שעטף את פניהם, לא משקף את הרגשתם. אבל הם לא סתם כלבים, בזכות הכלבים האלה, ובזכות כלבים רבים נוספים ששירתו ביחידת עוקץ, חיילים רבים חייבים להם את חייהם ואזרחים חייבים להם את השקט שהם חיים בו.

 

יוגי נולד בשנת 2008, בשירותו הצבאי הוא היה כלב חנ״מ – בעל התמחות באיתור חומרי נפץ. ביחד עם עינת, הם השתתפו בפעילויות מבצעיות רבות, כמעט עם כל היחידות של הצבא. מהן, יש להם ארבע הצלחות מבצעיות, מה שנחשב אז לשיא יחידתי שקבעו ביחידה באותה התקופה.

 

 

עינת מספרת על הקשר שלהם ושבשבוע הראשון שבו יוגי יצא לפנסיה והגיע הביתה, הוא עדיין היה בתזזיתיות של כלב עבודה ממושמע. הבית היה ערוך עם שולחן מלא בכל טוב לקראת ארוחת שישי מפוארת. כשהגיעו האורחים, אמא של עינת רצתה להשוויץ ביוגי, ונתנה לו את הפקודה ״Up״ (למעלה) כדי שיקפוץ לתת לה חיבוק.

 

יוגי, שעוד היה רגיל למסלול מכשולים מאתגר מהיחידה, ופחות לקפיצה לחיבוקים, פשוט קפץ על שולחן הערוך והפיל את הכל על הרצפה. בפעמים הבאות כשבאו אורחים, הם בחרו להשוויץ בפקודה ״שב״. מאז השירות הצבאי, עינת ויוגי לא נפרדים.

 

ביום הצילום לא דיברנו על שכול, לא על חברים שאיבדו כלבים והעצב שנשאר כשמאבדים את השותף, החבר הכי טוב וקרוב שלך, חלל ענק שנפער בלב ושום דבר לא יצליח למלא אותו.

 

לא דיברנו על הכשרה מורכבת, גם לא על השירות הצבאי. דיברנו על מה הם אוהבים בכלבים האלה, דיברנו על הצעצוע שהם הכי אוהבים לשחק איתם, על הבדיחות הפרטיות שיש רק להם עם הכלבים, דיברנו על טיולים ושקט וחברות, על אהבה ואמון.

 

היה גם מה שלא היינו צריכים לדבר עליו, כי זה היה כה בולט לעין, כיצד קשר חזק בין חיילים שלחמו עם כלבים אמיצים, יכול להיות כל כך רגיש ועדין. כשקוץ קטן נכנס לרגלו של אחד הכלבים בצילומים, עוד לפני שהכלב הרים את הרגל בצליעה קלה, הנוהג שלו מיד ידע וניגש לעזור לו. בשבילם זה לא משנה אם זה קוץ בשדה או מלחמה, הם שומרים אחד על השני, תמיד.

 

שאקל נולד בשנת 2006, בשירותו הצבאי הוא היה כלב חנ״מ – כלומר בעל התמחות באיתור חומרי נפץ. שאקל שירת ביחידת עוקץ עד שנת 2012, במהלך שירותו הצבאי, בנוסף לאימונים, תרגילים ועבודה מבצעית, הוא גם השתתף במבצע "עופרת יצוקה" עם הנוהג הקודם שלו.

 

כשעידן השתחרר מצה״ל, היה לו ברור שלא משנה מה, הוא לוקח את שאקל איתו. הם יחד כבר שמונה שנים, בשירות ובאזרחות. כששאלתי על הקשר שלהם, הוא אמר לי שלא משנה כמה ינסה, זה מסוג הדברים שפשוט לא ניתן להסביר במילים, הוא לא כלב, הוא לא חבר, הוא הרבה מעבר לזה.

 

 

אחרי ששירתו יחד, עשו הכל כדי שיוכלו להיות ביחד בכל מצב, הוא פשוט לא יכל לחשוב על דרך אחרת לסיים את השירות הצבאי, אלא עם שאקל איתו בבית, בשלב הזה עידן כבר מזמן הגדיר את שאקל כחלק מהמשפחה. עידן מספר שהדבר הכי מיוחד אצל שאקל הוא שהכלב מדבר עם העיניים וכך זה היה מהרגע הראשון שהם נפגשו ועד היום. כל מה ששאקל רוצה או צריך, ניתן להבין מהמבט שלו.  

 

 

ההחלטה לקחת כלב שיוצא לפנסיה מהיחידה, זו החלטה בעלת משמעות רבה. שכן, לא מדובר בכלבי בית רגועים, לרוב מדובר בכלבי עבודה מסוג רועה גרמני או מלינואה (רועה בלגי), כלבים בעלי יצרים חזקים, אשר זקוקים לפריקת אנרגיה באופן יומיומי.

 

למרות האחריות העצומה, הכל ברור לחיילים והם לא מהססים לעשות זאת ולקחת את הכלב איתם הביתה לחיים האזרחיים. לא רק זה, החיילים פעמים רבות נלחמים על מי יקח את הכלב, כן לעיתים חלק מהכלבים מסיימים את שרותם הצבאי אחרי יותר מנוהג אחד שליווה אותם.

 

הוויתור על הטיול הגדול של אחרי צבא הוא קלי קלות, לא מעניינים אותם חלומות על דירות צפופות וקטנות במרכז הארץ שאסור לגדל בהן כלבים. להתעורר ביקיצה טבעית? הצחקתם אותם. על הבוקר הם כבר בטיול בשדות או בחוף עם הכלבים וכמובן עם כדור שיוכלו לזרוק להם.

 

 

כל זה בשביל שיוכלו לבלות עם מי שהפך לחלק מהמשפחה שלהם, כמו בצבא, גם באזרחות – לא נפרדים. והכלבים? אנרגטים, מתוקים ומיוחדים כל כך, הם לא יודעים שהם בפנסיה, אז אל תגלו להם.

עוד צילומי כלבים בעמוד הפייסבוק של אלינור רויזמן | dog-ma photography