לבני הזוג שמונה ילדים, מתוכם שבעה קטינים, ומהם ארבעה עם צרכים מיוחדים. ב-2015 הם החלו בהליכי פשיטת רגל, שאליהם פנו כתוצאה מהסתבכות שנוצרה, לטענתם, בשל הוצאות מחייה גבוהות. הבעל הוא סופר סת"ם בהכשרתו אך עובד בניקיון, ואילו האישה עובדת כמטפלת בגן ובבית פרטי. בשלב מסוים של ההליך ניתן להם צו תשלומים על סך של 350 שקל לחודש.
בדיון שהתקיים – ושאליו לא התייצב אף אחד מנושיהם – תיארו השניים את שגרת חייהם ואת העול הכלכלי שרובץ על כתפיהם מדי יום, וביקשו לתת להם הפטר מחובותיהם. השופט התרשם שהקשיים הכלכליים "נתנו באיש אותותיהם". מנגד, נציגת המנהל המיוחד בהליך הציעה לתת להם הפטר מחובותיהם, אולם בתנאי שצו התשלומים יועלה ל-1,500 שקל לחודש למשך 60 חודשים – כלומר תוספת של 90 אלף שקל – וכן בתנאי שיסדירו חוב חדש שצברו לבעל דירתם, בסך של 20 אלף שקל. עמדה זו התבססה על כך שהבעל לא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו כסופר סת"ם.
את הכרעתו פתח השופט עודד מאור באזכור תמציתי של מטרות הליכי פשיטת הרגל: ריכוז הנכסים וחלוקתם בין הנושים, ושמירה על זכויות החייב ואפשרות לפתוח פרק חדש בחיים. על כך הוא הוסיף שבשנים האחרונות נוספה תכלית חדשה של ההליך והיא "שיקום החייב" והצלתו מקריסה כלכלית, בתנאי שהחייב התנהל בתום לב, הן ביצירת החובות והן במהלך ההליך המשפטי.
במקרה הנדון, השופט הבהיר כי גרסת החייבים שלפיה החובות נוצרו עקב הוצאות מחייה שוטפות לא נסתרה, וכי גם כיום הם נוהגים בצניעות אמיתית ובתום לב. גם החוב החדש שצברו לא שינה את קביעה זו, שכן השופט השתכנע שגם חוב זה נוצר בשל מצוקה כלכלית, מה גם שבעל הדירה לא הגיש תביעת חוב בגינו.
הוא הרחיב בציטוטים של שופטי בית המשפט העליון, שלפיהם אחת הזכויות הנכללות ב"כבוד האדם" היא הזכות לקיום אנושי בכבוד. לאחר מכן הבהיר שהדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בילדים של חייבים, שכל "חטאם" הוא שנולדו למשפחה במצוקה: "יש להעדיף את העשרת עולמם התרבותי-חינוכי של הילדים על פני העשרת קופת פשיטת הרגל של הוריו", כתב, וציין כי 350 שקל בחודש לא יסייע לנושים באופן משמעותי, ובטח שלא באופן המשתווה למשמעותו עבור ילדיהם של החייבים.
בהקשר זה ציטט השופט את ספר הילדים "יום הולדת לילד אחר", מאת הסופר טלי עידו, על ילד ושמו יוסף, ולו "מחברת אחת לכל המקצועות", וכן "אף אחד לא מבקר בביתו – הוא גר בשכונה רחוקה, וכששואלים אותו על משפחתו – הוא עונה בשתיקה". לכן קבע שיהיה "נכון וצודק" לשחרר את החייבים מכבלי החובות.
בסיומו של פסק הדין הזכיר השופט מאור את השיר "קו העוני" של המשורר רוני סומק – שאותו ציטט גם השופט בדימוס אדמונד לוי באחת מפסיקותיו – וכתב: "יש לאפשר לבני הזוג לפתוח פרק חדש בחייהם, ובפרפרזה לשירו של המשורר רוני סומק, יש לייחל שקו האופק אותו יראו – לא יהיה עוד קו העוני".