החמות נגד החתן: של מי המניה בחברה המשפחתית?

אישה הקימה חברה ורשמה מניה על שם הבעל של בתה הבכורה, כדי שתהיה בנאמנות עבור בתה הקטינה. אחרי שהחתן התגרש פרץ סכסוך משפטי

עו"ד אמג'ד עאסי פורסם: 06.05.18, 18:02

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל לאחרונה תביעה שהגישה בעלת חברה להנדסת בניין נגד בעלה לשעבר של בתה הבכורה, ובמסגרתה הוכיחה שמניה שהקצתה לו ב-1997 נרשמה על שמו רק בנאמנות עבור בתה הצעירה שהייתה אז קטינה. השופטת מיכל ברק נבו דחתה את טענות החתן שלפיה חמותו התכוונה להעניק לו את המניה במתנה, ולכן חייבה אותו להעביר את המניה לגיסתו הצעירה.

 

האם הקימה את החברה לפני כ-20 שנה. באותה תקופה לא ניתן היה לרשום חברה על שם בעל מניות יחיד ולכן היא רשמה 97% על שמה, שתי מניות על שם שתיים מבנותיה ומניה נוספת על שם חתנה, בעלה של בתה הבכורה. בתה השלישית הייתה אז קטינה ולכן לא ניתן היה לרשום מניה על שמה. הבת והחתן התגרשו ב-2014 והחתן פנה לחמותו לשעבר וביקש לעיין במסמכי החברה. משנדחה, הגיש תביעה לבית המשפט שבה טען שכבעל מניה בחברה יש לו זכות עיון במסמכים.

 

החברה והחמות הגישו תביעה נגדית שבה דרשו מהחתן להשיב את המניה לבעליה החוקיים – הבת הצעירה. החמות הסבירה שהוא קיבל ממנה את המניה בנאמנות מכיוון שלא ניתן היה לרשום אותה על שם הבת הקטינה.

 

לדבריה, המניה ניתנה לו במסגרת יחסי האמון במשפחה, מאחר שהיא ובעלה ראו בו בן וסמכו עליו. היא הוסיפה שבתה והתובע היו אז בתחילת נישואיהם, והמחשבה הייתה שאם יחולק דיבידנד בחברה הדבר יסייע להם.

 

החתן השיב שהוא רשום כבעל מניות בחברה וזכאי לעיין במסמכים שביקש. לשיטתו, מעולם לא נאמר לו שהמניה מוחזקת על ידו בנאמנות עבור הבת הקטנה. הוא הוסיף שחמותו וחמיו לשעבר נתנו לו את המניה במתנה מכיוון שראו בו בן ורצו להודות לו על תרומתו לעסק. בכל מקרה, הוסיף, התביעה שכנגד התיישנה מכיוון שמאז הקצאת המניה חלפו 20 שנה.

 

הוגנת ונורמטיבית

אבל השופטת מיכל ברק נבו קיבלה את גרסת החמות וכתבה שהיא מתיישבת עם התנהגות של משפחה סבירה, הוגנת ונורמטיבית. לדבריה, הראיות מוליכות למסקנה שהחמות התכוונה מלכתחילה שבעלי המניות בחברה יהיו היא ושלוש בנותיה. היא ציינה שהחמות ובעלה הסבירו שאילו היו רוצים להקצות מניה לחתן הם היו מקצים לו מניה רביעית ולא נותנים לו מניה על חשבון בתם.

 

עוד כתבה השופטת ששם החברה, שמורכב משם החמות ושלוש בנותיה, מחזק את המסקנה שהמניה יועדה לבת הצעירה. כמו כן, החתן הפריז בתיאורים לגבי פעולות קטנות וטריוויאליות שעשה למען חמותו וחמיו במסגרת הקשר בתוך המשפחה, ולא הוכיח שתרם לעסק תרומה משמעותית.

 

בנוסף נדחתה טענת ההתיישנות ונקבע שלחמות לא הייתה עילה לתבוע את חתנה עד שנודע לה כי הוא מתכחש לכך שהמניה מוחזקת על ידו בנאמנות.

 

בסופו של דבר דחתה השופטת ברק נבו את תביעת החתן וקיבלה את תביעת החמות. היא קבעה שעל החתן להעביר את המניה על שם הבת הצעירה ולשלם לחמותו שכר טרחת עו"ד בסך 18 אלף שקל.