תשכחו מחירות מוחלטת, נולדנו משועבדים

אנחנו זן של מתמכרים, וכשאדם לא מתמכר לנטיותיו שלו - הוא משתעבד מרצון לחברה שלו. הסיפור היהודי הוא סיפור של שעבוד: העבדות במצרים, השעבוד לעבודת האדמה, החובות שבין איש לרעהו. ובכל פעם אנחנו נדרשים לצאת מחדש לחירות בתהליך שלעולם לא ייגמר, אך בכל שמיטה ובכל יובל יהיה עמוק יותר

"האדם נולד חופשי" - כך פתח ההוגה הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו את ספרו, "האמנה החברתית" - "ובכל מקום הוא נתון בכבלים". האמונה הזו, שהאדם בטבעו הוא בן-חורין, הניעה את המהפכה הצרפתית ובעקבותיה אינספור תנועות של חופש ושחרור: שחרור עבדים, שחרור האישה, שחרור עמים משליטיהם. אם רק נסיר מעליו את כל הכבלים החיצוניים, האמין רוסו, יתגלה האדם במלוא תפארתו.

 

 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

 

השנים שחלפו מאז הביאו בכנפיהן הרבה מאוד חופש ושחרור, אך גם חשפו אמת מרה: האדם נולד כבול, משועבד. לחלב אמו, למוצץ, לטיטולים. בהמשך לשוקולד, לטלוויזיה, לסיגריות, לפייסבוק. במקרים מסוימים גם לאלכוהול ולסמים.

 

זה טבענו, אנחנו זן של מתמכרים, "הומו-אדיקטוס". וכשאדם לא מתמכר לנטיותיו שלו, הוא משתעבד מרצון לחברה שלו. לאופנת הלבוש, לסגנון הדיבור, לדרכי הבילוי. אדם חופשי באמת הוא יצור על-טבעי.

 

בין שמיטה להר סיני

פרשת השבוע, בהר, פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'".

 

אחרי שהתורה מתארת את שנת השמיטה שבה שובתים ממלאכה, היא ממשיכה אל שנת היובל שבה יוצאים העבדים והקרקעות לחופשי: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ".

 

חז"ל והמפרשים כולם הוטרדו מפסוקי הפתיחה: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" מהי הזיקה שבין מעמד הר סיני למצוות השמיטה והיובל?

 

מסביר האדמו"ר מגור, בעל ה"שפת אמת", שהמאמץ העיקרי של כל אדם - היסוד המרכזי בעבודת ה' - הוא היציאה לחופשי. כל אדם נולד כשהוא "משועבד תחת יד היצר הרע", כותב ה"שפת אמת", והיכולת לקבל על עצמו עול מלכות שמים, להתחייב לערכים ולאידיאלים, נבנית בד-בבד עם היכולת להשתחרר מן ההרגלים והיצרים.

 

בשלב ראשון, אנחנו משתחררים מעבודת האדמה, שוברים את מעגל הקסמים היומיומי שאנו שבויים בתוכו. בשלב שני אנחנו מתפרקים מן הנכסים והעבדות, ושבים איש אל אחוזתו. ככל שאנחנו חושפים רבדים נוספים של שעבוד ומנתקים אותם, אנחנו יכולים לקבל על עצמנו מחויבויות חדשות, "להיות רק תחת רשות הקדוש ברוך-הוא עצמו".

 

תהליך שאין לו סוף

הסיפור של עם ישראל איננו סיפור של עם שנולד אל תוך הכוח והעושר, כסיפוריהם של עמים אחרים. נקודת המוצא של הסיפור שלנו היא תמיד סוג של שעבוד: העבדות לפרעה במצרים, השעבוד לעבודת האדמה, החובות שבין איש לרעהו.

 

ובכל פעם אנחנו נדרשים לצאת שוב לחירות, לעבור מן העבדות שלתוכה נולדנו - אל מחויבות מתוך בחירה לקדוש ברוך-הוא, בתהליך שלעולם לא ייגמר, אך בכל שמיטה ובכל שנת יובל יהיה עמוק ומקיף יותר.