גדלתי במשפחה שמרנית שבאה מהתרבות הקווקזית. שם אין מיניות. שם יש גבר ואישה שמתחתנים ושוכבים כדי לעשות ילדים. לא דיברו על מין. המושג הזה לא היה קיים. היה צריך לשמור על הבתולים. זה היה הדיבור היחיד. מעולם לא הבאתי גבר הביתה. החיבור הראשון שלי אל המיניות היה כשמצאתי קלטת פורנו מעל הארון בחדר ההורים. היו שם תמונות של זוגות עירומים וזו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי איברי מין. רציתי לדעת מה זה וקראתי לאחים שלי ואמרתי תראו מה מצאתי והכנסנו את הקלטת לווידיאו וראינו כמה שניות ועצרנו והפעלנו וצחקקנו והיינו נבוכים ושמרנו על הדלת של החדר כדי שההורים לא ייכנסו. הייתי בבית ספר יסודי אבל עוד קודם התחלתי לאונן. הבנתי שיש לי עונג פיזי מזה. ידעתי שזה לא בסדר אבל לא הפסקתי. גרנו כל האחים באותו החדר ולא היה לי מקום פרטי לחקור אז הייתי נכנסת לשירותים או עושה את זה בשקט. בלילה. ושאלתי את עצמי איך יכול להיות שאף אחד מהאחרים לא עושה את זה.
הייתי בין הראשונות בשכבה שהחזה שלה גדל. כנערה סבלתי מזה לא מעט הטרדות. הייתי מאוד סגורה והאחרונה מבין חברותיי שהתנסתה. הפעם הראשונה שלי הייתה בסוף התיכון ביום העצמאות על שפת הכנרת. חשבתי, "זה הסיפור? מזל שיש זיקוקים בשמיים" והחלטתי שאם זה הסיפור אני יכולה לנצח אותו ולא לעשות מין. ובאמת לא עשיתי עד אחרי הצבא. זה היה קשור גם לעובדה שגברים נתפסו בעיניי כרוצים רק סקס. כמו במקרה שהיה שיצאתי ערב אחד עם מישהו שהיה חבר של חברה שלי יחד עם החברים שלו. חברתי הייתה בחו"ל ובסוף הערב הוא החזיר אותי הביתה וניסה לדחוף לי אצבעות בכוח. כיווצתי חזק והוא הניח לי. אני נחשבת אישה יפה וכולם בטוחים שאני חיית מין מה שלא נכון כי בעיניי מין הוא מקדש. כשאני אוהבת ומחוברת לפרטנר שלי אין לי גבולות במין, אבל כל ההטרדות שעברתי הקשו עליי להיפתח גם כשרציתי. משיכה מינית לבדה היא דבר סתמי. זה רק הגשמי. אם אין לי חיבור רגשי עם הנשמה אני לא מסוגלת. זה כמו לראות שמלה יפה בחלון הראווה ולהתקדם לחלון הבא.
הפעם הראשונה שבה נהניתי ממין הייתה עם חבר יפני שהכרתי בטיול. בתפיסה שלי הוא לא היה הגבר הישראלי שרק רוצה לזיין. איתו הבנתי שאני נהנית יותר מהחלק האוראלי ושיש גברים שיודעים לכבד. כשחזרתי לארץ היה לי קשר רציני ראשון. אהבתי אותו ונמשכתי אליו וחשבתי שיש לנו מין טוב ומבחינתי התקדמתי. רק אחר כך הבנתי כמה פעמים נשים כופות על עצמן מין רק כדי שהגבר יוכל לפרוק. הייתי בת 27 והתחלתי לרצות מין וזו הייתה מערכת יחסית סבוכה שרק המין החזיר אותי אליה שוב ושוב. מין הוא מדד משמעותי בעיניי ורק כשהבנתי שהמין לא מספק יותר, הצלחתי לא לחזור. שנתיים אחריו חייתי ללא מין.
הסקס הכי טוב של חיי התחיל לפני שלוש שנים. היה לו את איבר המין הכי יפה שראיתי. במשך שלוש שנים היינו במערכת יחסים לא מחייבת למרות שבשלב מסוים היינו רק אחד עם השנייה ולא עם אחרים. היה לנו חיבור מיני מדהים ואני בטוחה שגם רגשי, אבל לא דיברנו על רגשות. נתתי לו הרבה קרדיט על מקומות שהוא ריפא אצלי. היינו שוכבים במשך שעות ואני לא מאמינה שזה היה רק פיזי, אבל לפני חודש נפרדנו כי לא רציתי יותר שהקשר יהיה רק סקס. זה בילבל אותי. ובכל זאת יש דבר אחד שבזכותו אוהב אותו לנצח. לא משנה כמה שתינו או מה עשינו, בכל פעם שהוא רצה להיכנס הוא שאל: "אני יכול להיכנס אלייך"? וזה נראה לי ערך שחשוב לשמור גם אם נשואים הרבה שנים כי אני זוכרת איך הייתי שומעת את אמא שלי אומרת לאבא שלי שהיא לא רוצה. שיעזוב אותה. ואני לא בטוחה שתמיד הוא הקשיב.
יש לי שתי חברות טובות. אחת נשואה טרייה שהתחתנה עם גבר לא כל כך מיני. השנייה נמצאת עם בן הזוג שלה מאז גיל 17 והם כבר בשלב שעושים מהצד בלי שזה ישפיע על המצפון. שתיהן אומרות שהגברים שלהן הם לא הסקס הכי טוב שהיה להן. וזה הדבר שהכי מפחיד אותי. אני לא אישה של פנטזיות. כשאני בתוך מין עם גבר אני נמצאת שם. הולכת לאיבוד בחלל. מתפרקת איתו לחלקיקים. מחרידה אותי המחשבה שאמצא את עצמי עם מישהו שהוא לא הסקס הכי טוב שלי, וכל הזמן אחשוב בראש על האהוב שממנו נפרדתי.
אם את מעוניינת לקחת חלק במדור, כתבי לי לכאן: