צ'כוב במיטבו

תיאטרון מוסובייט מעלה בארץ את "גן הדובדבנים": קלאסיקה של תיאטרון רוסי

"גן הדובדבנים" הוא המחזה האחרון שכתב אנטון צ'כוב בחייו הקצרים, ובעיני רבים הטוב ביותר שלו. תיאטרון "מוסובייט" ממוסקבה מביא לארץ גרסה חדשה של המחזה הישן, שמנסה להיות כמה שיותר נאמנה למקור, אך גם להזכיר לנו את הכוונות הנסתרות של המחזאי בעת כתיבת המחזה.

 

צ'כוב הרי ראה את מחזותיו כקומדיות, והתנגד לצורה הדרמטית מדי שבה הוצגו בתיאטרון האמנותי המוסקבאי בראשותו של הבמאי הנודע קונסטנטין סטניסלבסקי. הבמאי של ההפקה הנוכחית, אנדרי קונצ'לובסקי, משתדל להחזיר עטרה ליושנה ולהדגיש דווקא את הממד הקומי העדין החבוי בטקסט הצ'כובי הרציני. אם לא די בכך, הוא גם עיטר את המעברים בין המערכות בציטוטים ממכתביו של צ'כוב בעת כתיבת המחזה, המדברים על התמודדותו היומיומית עם מחלתו ומותו הקרב, דבר שהוא השתדל לקבל בסוג של השלמה אירונית מחויכת. אותה השלמה עם הגורל האכזר היא גם מנת חלקם של גיבורי "גן הדובדבנים", משפחת אצולה שירדה מנכסיה ונאלצת להיפרד מאחוזתה האהובה. כך, סיפורם מקבל עומק חדש כשהוא מסופר במקביל לסיפור של המחזאי עצמו, הנפרד אט־אט מהחיים.

 

מעבר לכך, קונצ'לובסקי יצר הפקה יפה וחכמה, אם כי היא מתנהלת בקצב קצת איטי, במיוחד במערכות הראשונות. בעיקר היא נהנית מביצוע נאה של אנסמבל שחקנים מקצועי גדול, בראשותם של כמה כוכבים של תיאטרון המוסובייט. בראש הלהקה מתבלטת יוליה ויסוצקיה כרנייבסקיה, בעלת האחוזה הגאה שאינה מסוגלת לשנות את מנהגיה הרעים, ואלכסנדר דומוגרוב, כגאייב, אחיה. בסך הכל, מדובר בהצגה מרשימה ויפה, אם כי קצת שמרנית ומיושנת בסגנונה הבימתי, המחזירה אותנו לקלאסיקה של התיאטרון הרוסי במיטבו.