כשמאמן בכיר עוזב קבוצה יוקרתית עוד לפני שהליגה התחילה להתחמם, סימן שהעסק לא סתם סובל מקשיים - הוא על סף קטסטרופה. זה המשל הספורטיבי למצבה של "האח הגדול", עם הידיעה על פרישתה של העורכת הראשית, רוית ליאור מנדל. בהיררכיה של תוכנית הריאליטי הפופולרית, תפקידה של ליאור מנדל הוא לא עוד בורג במכונה, אלא המנוע שלה. אם היא נוטשת אחרי זמן כה קצר - פחות משלושה שבועות מערב הפתיחה - מישהו ברשת מפחד שהספינה המגה־יקרה הזאת תגמור כמו הטיטאניק.
אפשר להבין למה: "האח הגדול" עברה דירה, אבל עדיין לא הרגישה בבית. למרות שהתוכנית לא נחתה בהפתעה בחיקה של רשת, נדמה שבערוץ 13 לא ידעו מה לעשות איתה. הדיבורים הגבוהים על גרסה "מוסרית" יותר מהג'ונגל האכזרי ונטול העכבות תוצרת יורם זק - כל כך מבאס לדמיין אותו שמח לאיד - הפכו לטלוויזיה שהיא גם משעממת וגם לא בדיוק נעלה. לכך נוספה התחרות מצד קשת, שהציעה כאלטרנטיבה דרמה איכותית ("בשבילה גיבורים עפים") וסאטירה אהובה ("ארץ נהדרת"), לצד הימנעות מפרסומות כדי לזנב ברייטינג ובביטחון העצמי של היריבים המרים.
בכאוס הזה, ליאור מנדל לא הצליחה לבסס את עצמה כדמות מרכזית. הקול שלה לא יצר אצל המתמודדים אינטימיות מהולה בהרתעה, המשימה היחידה עד כה הייתה מבולגנת והתוכניות סבלו מעריכה תמוהה. אבל לתלות בה את כל האשם יהיה עוול. בסוף, "האח הגדול" גדולה גם ממנה.