דיסק | חנן בן ארי, לא לבד
ב"וויקיפדיה", הלהיט הגדול מ"לא לבד", האלבום החדש של חנן בן ארי, הוא מתפלל ליום שבו לא יכלאו אותו בשום כלוב ומתחנן ש"יישרפו המגזרים, תשרפו דעות קדומות". אפשר לראות בטקסט שלו גרסה מעודכנת ומקומית לנאיביות הג'ון לנונית ב־"Imagine" או חומר לפעולה בתנועת נוער שתוקדש לקירוב לבבות בין מגזרים, אבל קשה להישאר אדישים אליו. הכנות שבה הוא שר כובשת, ההומור שהוא משלב מדויק ("כל האתיופים רצים, ואלו שלא שרים עם רייכל"), והלחן הנהדר עם הפסנתר המתעצם – ברוח המנוח מליברפול – הופכים את הלהיט הזה לאחד השירים הכי רלוונטיים לישראל של 2018.
מרבית המרכיבים שהופיעו באלבום הבכורה של בן ארי מלפני כשנתיים, נמצאים גם כאן. לחנים מצוינים ("לא לבד"); הפקה פ'אנקית של אייל מזיג עם תועפות בס וכלי נשיפה מודגשים; סלסולים מזרחיים כמו בדואט היפה עם משה פרץ ("על משכבי"); וזיקוק מדיוק של החלום הישראלי ושברו כמו ב"פרדס חנה" ("איך זה שכולם טסים ברלינה, בשביל בירה, בלי מיסים, ואת עץ שתול על פלגי מים, שורשייך איתנים"); ולהיט מקפיץ כמו "בשורות טובות" ("תגידי שהקטנה כבר הולכת, שהכינרת מוצפת עד תום, ואלוהים עוד יטה כלפי חסד, תגידי שיש סיכוי לשלום"). דומה, ועדיין עולה על קודמו היפה בכל היבט.
את מה שיוסף סידר התחיל לעשות בקולנוע הישראלי בעשור הקודם, בן ארי עושה כרגע בפופ העברי: לפנות לכולם מבלי לוותר על האמת שלו, ולא משנה מתי הכולם האלו מניחים תפילין – בכל בוקר או רק במערכון של "ארץ נהדרת".
פעם אמרו על בוגרי הציונות הדתית שבכל מקום שאליו הם מגיעים הם סופרים כיפות. אני דתל"ש גאה כבר שנים רבות, ועדיין זוכר את מה שהוגדר בילדותי כ"פופ חסידי". פרט לקיום מצוות פעיל אין בין בן ארי לזמרים שנשמעו כמו חזנים מלונג־איילנד ונצמדו לפסוקים מהמקורות עם הפקה שמרנית, שום קשר.
אחרי כמה האזנות מהנות ל"לא לבד", משמח לגלות שבן ארי מהווה תקווה למיינסטרים הישראלי. ואולי לא רק לו.