יש משהו אחד שלא השתנה ואפילו התעצם לאורך התקופה האחרונה: הדומיננטיות המוחלטת של לברון ג'יימס. למרות שמסביבו נמצא אחד הצוותים החלשים ביותר בכל זמנו בקליבלנד (לברון קולע 33% מסך הנקודות של קבוצתו, יותר ממה שהיה צריך לסחוב על כתפיו במהלך תקופתו הראשונה בקליבלנד), הקבוצה הלא יציבה הצליחה להגיע עד לקו הסיום- גמר ה-NBA. ללברון לא עמדה האופציה להפסיד, לא בסיבוב הקודם וגם לא עכשיו.
אף אחד לא ציפה מהקבוצה הצעירה והפצועה של בוסטון להגיע לגמר המזרח. האמת היא שרוב הפרשנים לא נתנו להם סיכוי לעבור את הסיבוב הראשון. הריצה המפתיעה שלהם קרתה ללא שני השחקנים הטובים ביותר על הנייר בקבוצה, קיירי ארווינג וגורדון הייוורד. הפסד של לברון לסלטיקס היה יכול להיות מאוד מביך עבורו ודרכו החוצה הייתה נסללת שוב. חשוב להבהיר: גם הפסד נגד הקבוצה של ארווינג לא בא בחשבון מבחינת ג'יימס. מתחילת העונה הייתה הרגשה של סגירת חשבונות בין הסופרסטארים, והפסד של קליבלנד היה חותם את שלטון לברון במזרח באופן סופי.
עובדתית, לברון הוא השחקן הטוב ביותר בעולם והוא גם הטוען לכתר השחקן הגדול בכל הזמנים. הקבוצה הנוכחית חתומה על שמו, שכן הוא זה שדרש את השינויים באמצע העונה ואפילו קבע את זהות המאמן. הוא כל כך טוב שכל הפסד עלול לפגוע בשמו המקצועי באופן אנוש.