פיצוי לערבי ישראלי שהותקף מילולית כי ישב בצפירה

עובד יהודי במתחם "ביג" ביקנעם קילל שכן מחנות סמוכה "ערבי מסריח" ו"בן זונה" כי לא עמד בצפירת יום השואה. ביהמ"ש חייב אותו ב-15 אלף ש'

עו"ד שי לביא פורסם: 10.06.18, 07:32

בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש ערבי ישראלי העובד במתחם "ביג" ביקנעם, שספג מטח קללות מיהודי שעבד בחנות סמוכה, משום שלא עמד בצפירה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. השופטת אוסילה אבו-אסעד קבעה שמדובר בלשון הרע, והפיצוי יעמוד על 15 אלף שקל.

 

התביעה, על סך 100 אלף שקל, התייחסה לאירוע שהתרחש ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-2015. התובע, תושב נצרת ואופטומטריסט במקצועו, עבד באותה עת בסניף רשת "אופטיקה הלפרין" שבמתחם. הנתבע, אופטיקאי במקצועו, הוא מנהל חנות מתחרה בשם "אופטיקה גבעתי" הנמצאת ממול. לטענת התובע, בהישמע הצפירה הוא ישב בשתיקה על כיסא בחדר פנימי של החנות, במקום שאף אחד לא יכול לראותו, למעט הנתבע, וגם זאת לאחר מאמץ וחיפוש.

 

לדבריו, כשהסתיימה הצפירה הנתבע נכנס אל החנות והטיח בו ובמנהל הסניף שלו שלל עלבונות, תוך שהוא צועק בקול רם "אתם לא מתביישים?", "אין לכם כבוד", "סבתא שלי נפטרה בשואה" ועוד.

 

לטענת התובע, הוא השיב שאנשים רבים מתים בעולם, וכפי שהוא לא קם לזכר הנוצרים הרי שגם התובע לא חייב לקום בעת הצפירה. לדבריו, הנתבע החל לרדוף אחריו וקילל אותו בקול רם "כלב", "בן זונה" ו"ערבי מסריח" בנוכחות בעלי החנויות השכנות. הוא ציין שחש מושפל ומבויש. לדבריו הוא מכבד את רגשות הזולת, ואם הנתבע היה מעיר לו באופן מנומס, הרי שלא הייתה לו כל בעיה להתנצל אם פגע ברגשותיו.

 

מנגד טען הנתבע שבמהלך הצפירה התובע צחק בקול רם והישיר מבט מזלזל ישר אל תוך עיניו. לדבריו, את הקללות אמר "בעינדא דריתחא", ביום רגיש ועצוב לעם היהודי בכלל ולמשפחות נספים בפרט. הוא לא זכר את המילים המדויקות שבהן השתמש, אבל התעקש שבתחילה נכנס והעיר באופן מנומס על כך שרגשותיו נפגעו.

 

"הייתי מאוד כעוס"

אבל השופטת אוסילה אבו-אסעד לא נתנה אמון בגרסתו וציינה ססתר את עצמו בכמה נקודות במהלך חקירתו בבית המשפט, למשל כששינה את גרסתו ובשלב מסוים טען שלא שמע את התובע צוחק אלא רק ראה אותו.

 

היא הסבירה שגרסתו של הנתבע שלפיה תחילה נכנס לחנות ודיבר בנועם התבררה כלא נכונה, אחרי שהוא עצמו אמר: "אני לא מתחסד פה ובא ומצייר איזו תמונה יפה. הייתי מאוד כעוס ומאוד עם אמוציות ונכנסתי ואמרתי את הדברים שאמרתי בטונים ובנימה תקיפה, בהחלט".

 

על פי השופטת אבו-אסעד, כינויים כמו "כלב" או "בן זונה" הם למרבה הצער חלק מהחיים החברתיים ולא נחשבים מכתימים או משפיליפ ברמת לשון הרע. אלא שהדין שונה בכל הקשור לביטוי "ערבי מסריח", שעליו כתבה כי מדובר ב"כינוי גזעני וביטוי מעליב ומשפיל באופן קיצוני, אשר עלול בהחלט להפוך את מושא הכינוי למטרה לבוז לעג ושנאה".

 

לאחר שלקחה בחשבון את תוכן הפרסום, ומספר האנשים המצומצם ששמעו את הדברים, וכן את העובדה שהנתבע אכן נפגע ודיבר מתוך סערת רגשות, החליטה השופטת לחייב אותו בפיצויים בסך 15 אלף שקל – סכום נמוך בהרבה מזה שדרש התובע. בנוסף חויב הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.