משטרת הגבולות

None

לא ברור מה עבר בראשו של המאבטח בתחנת הרכבת בנהריה כשהודיע לעדי קליינר־טוביאס מכפר ורדים שהיא אינה יכולה להיכנס למתחם התחנה בחולצת בטן ובמכנסיים קצרים. לא ברור מהיכן החוצפה והיוהרה, שלא לומר האדנותיות, להתערב באופן שבו נערה בוחרת להתלבש כשהיא יוצאת מהבית. יש לציין שגם כאשר התאמצתי להתבונן בהופעתה בעיניים אמהיות המנסות להיות דאגניות, גיליתי שהיא אסתטית, מוקפדת, ואינה חורגת מהאופן שבו מתלבשים בימים החמים אנשים צעירים, מברזיל עד יוון, שיכולים להרשות לעצמם לחשוף טפח ולהרגיש טוב עם עצמם. מה אגיד לכם, הלוואי שהייתי יכולה להסתובב כך ב־30 מעלות ו־900 אחוזי לחות, זה היה חוסך לי ולסביבתי הרבה מאוד עצבים רושפים.

 

עדי הייתה בדרך למצעד הגאווה בתל־אביב כדי לחגוג יחד עם עוד רבע מיליון בני אדם את הכמיהה לשוויון, לחופש אישי ולמציאות נטולת גדרות והגדרות, כשאותו מאבטח סימן עבורה את גבולותיו וניסה להשית עליה את מגבלות תודעתו. יותר דכאני מזה באמת אי־אפשר, שהרי מעבר לדגלים הצבעוניים ולסמלי האהבה, מהותו של חודש הגאווה היא בדיוק שינוי המציאות הזו, שבה נדמה כי יכולה להיות אינסטנציה מסוימת, מין משטרה תודעתית, שבאפשרותה לקבוע מה נכון ומה לא נכון, מה ראוי ומה לא ראוי, מה נורמטיבי ומה צריך להיות מוקצה. אז זהו, שלא. כבר לא.

 

נכון, העיכוב נמשך זמן קצר בלבד, וגם מהנהלת הרכבת נמסר שהאירוע נקודתי ואין שום נוהל או חוק לגבי האופן שבו אמורים הנוסעים להתלבש, ועדיין הסיפור מותיר שובל של ריח רע, ולכן אין להתפלא שהפך ויראלי, כולל הפיכתה של עדי למיני־סלב במצעד הגאווה, ובצדק. הפוסט שכתבה על המקרה מנומק ואינטליגנטי, והטענה לפגיעה בחופש האישי ולחציית גבול מצד המאבטח יותר ממוצדקת. גם מי שהתייצבו והכריזו שתגובת המאבטח מעידה על ההסלמה במגמה המדאיגה של הדרת נשים, החפצת נשים, הקטנת נשים והאלמת קולן במרחב הציבורי - לצערנו צודקים. בהחלט עוברת בי המחשבה האם אותו מאבטח היה מעז לפנות כך לבחור שהיה לבוש באופן דומה, ואני די משוכנעת שהתשובה שלילית.

 

עם זאת, כמי שחיה במציאות הלבנטינית, המיוזעת והעצבנית, זה בדיוק המקום להזכיר גם את הצד האחר של החופש: חופש הפרט לא להיות קורבן למראות קשים במרחב הציבורי בעונה החמה. כן, אותה עונה שמוציאה מאיתנו לא רק את הפיוז הקצר, אלא גם את העובדה שמעולם לא באמת התנחל כאן קוד לבוש אסתטי וראוי, וכי הרווח שבין הגבר לבין חריץ הישבן שלו יכול להיות הרבה יותר ממטריד. זה בדיוק הזמן להזכיר שמופעי האימים של שיער חזה מסולסל מבעד לגופייה מיוזעת, אצבעות רגליים מזוהמות שחובקות כפכפכי אילת, או פלחי ישבן מתנדנדים על מדרכה לוהטת הם לא בדיוק הדבר שאני כמהה לשטוף בו את עיניי כשאני יוצאת לרחוב המהביל. √