ביקורת דיסק: "הבלוטונס" - יש עוד אלף כמותם

ל"בלוטונס" יש אלבום חדש, "Science And Nature ". למרות שהיא עוד אחת מאלפי להקות בריטיות חסרות ייחוד, היא הצליחה לחבר בין חוש מלודי להרפתקנות מוסיקלית קטנה, שלוקחות אותה צעד אחד קדימה

"הבלוטונס", להקתם של האחים מארק וסקוט מוריס, היתה הלהקה האחרונה שהצטרפה לגל ה"בריט פופ" בשלהי 1995. כמו כל להקה שרוצה לעשות רוקנרול, הם הגיעו מהאונסלו, עיר בריטית קטנה ושכוחת-אל. כמו כל אגדת רוק, הם עשו חזרות במוסך של אבא מוריס, וכמו כל מיתוס ראוי לשמו - הם פרצו בסינגל מרשים, "Slight Return",שהזכיר את תמימות הסיקסטיז, ואת הצליל של אלבום הבכורה של ה"סטון רוזס".

 

צעד אחד קדימה

 

שלא כמו הקולגות שלהם, הם לא נסקו למעמד-על בתוך עולם הרוק הבריטי. למארק מוריס יש קול קטן ושטוח, שמזכיר את הקול של איאן בראון מה"סטון רוזס", ולהקתו, שיודעת היטב את מלאכת הנגינה, היא חסרת ייחוד. לא היתה להם המגנטיות הערסית של ה"גאלאגרים", את הסטייל הבריטי העדין והשנון של "בלייר" ו"פאלפ", את הכוח הדרמטי של "סווייד" ואת שובבות הנעורים של "סופר גראס". הם היו עוד אחת מאלפי להקות בריטיות המנגנות ברחובות הקרים והאפלים של לונדון.

למרות זאת, ל"בלוטונס" יש חוש מלודי מפותח, והם יודעים ליצור להיטים. החודש יצא אלבומם החדש, "Science And Nature", בו הם מוכיחים שאחרי הכל הם להקה לא רעה בכלל.

הם לא נטשו את מורשת הסיקסטיז, ואת מלאכת כתיבת השירים הם למדו באוניברסיטה של לנון, מקרתני, ריי דייויס וכל גדולי העשור ההוא. הטקסטים אמנם סובלים לעיתים משימוש בדימויים שחוקים, אבל המוסיקה היא הצד החזק שלהם. הפעם הם חיברו את החוש המלודי שלהם להרפתקנות מוסיקלית קטנה שלוקחת אותם צעד אחד קדימה.

 

לא כל אחד יכול

 

השיר הפותח את האלבום, "Zorrro", מזכיר בכוחו את השירים החזקים של ה"מאניק סטריט פריצ'רס" ואת חטיבת הקצב של ה"קלאש" ב"לונדון קולינג". "The Last great navigator" שבא אחריו הוא בהחלט אחד השירים הטובים שיצאו בשנה האחרונה. ל-"Keep the home fire burning" יש לחן נהדר, ול-"The Basement Song" יש חטיבת קצב מתוחכמת ומעניינת שלקוחה מהמורשת של ה"ג'אם", ה"קלאש" וה"בזקוקס".

באלבום יש שיר עם כותרת מעניינת: "Autophillia or How I leraned to stop worrying and love my car", שהוא שיר אהבה למכונית. לא כל אחד יכול לכתוב שיר אהבה למכוניתו, לשם כך צריך הרבה יותר מיכולות מלודיות מפותחות. צריך כישרון אמיתי, שאולי חסר ל"בלוטונס". עיינו ב"אני מאוהב במכוניתי" מתוך "לילה באופרה" של להקת "קווין", וכמובן בשירי המכוניות של צ'אק ברי ו"נערי החוף" כדי לעמוד על ההבדלים. למרות זאת, "הבלוטונס" הצליחו ליצור את האלבום הטוב ביותר שלהם, וזה גם משהו.