שיעור לחיים

הם מגיעים כל יום לבית־הספר עם חיוך, לא מוותרים על אף ילד, ומחפשים דרכים יצירתיות כדי לקדם את התלמידים. תכירו את המורים שעבורם ההוראה היא הרבה יותר ממקצוע - היא דרך חיים

"מה שהיא נותנת לילדים שלנו לא ניתן לספר במילים"

"אמנות נותנת לילדי החינוך המיוחד כנפיים, נותנת להם מקום. הם קיימים. הם כאן". כך אומרת חנה רביד (64), שמלמדת כבר 38 שנים בבית הספר "יחדיו" לילדים אוטיסטים. "במשך כל השנים אני שומרת ציור של כל אחד מתלמידיי, שהם עולם ומלואו"

קורין אלבז־אלוש | צילום: שאול גולן

 

מנהלת בית הספר "יחדיו" בתל־אביב רצתה לפרגן לחנה רביד (64) לאחר זכייתה בתואר "המורה של המדינה". "קחי לך יום חופש, תישארי בבית, תתפנקי", היא אמרה לה. אבל בשמונה בבוקר המורה לאמנות כבר הייתה בכיתה, ממש כמו ב־38 השנים האחרונות.

 

את השעה הראשונה ללימודים היא בילתה בכיתה ב', שם הכינה ספר "בריאת העולם" עם כל תלמיד. אולם קשה היה להתרכז. בזה אחר זה נכנסו חבריה המורים. "אני רק חיבוק ויוצאת", אמרה אחת מהן. מורה נוספת נכנסה ואמרה: "אני כל כל מתרגשת בשבילך. אין אדם שמגיע לו יותר ממך". המורים סיפרו בשבחיה של חנה בלי סוף, והיא הסמיקה למשמע הדברים.

 

לא רק מורים בירכו. לבית הספר הגיעו במיוחד הורים של תלמידים, שהרגישו צורך לברך את המורה של המדינה. "חנה זאת מורה לחיים", אמרה אחת האמהות, "מה שהיא נותנת לילדים שלנו לא ניתן לספר במילים. זה עולם ומלואו. היא תמיד שם בשבילם, גם כשקשה וגם כשהסבלנות פוקעת, לחנה תמיד יש עוד ממנה".

 

היא מורה לאמנות כבר 39 שנים. שנה לאחר שהחלה את דרכה כמורה החלה לעבוד ב"יחדיו", חלוץ המסגרות החינוכיות לילדים עם אוטיזם. "זאת העבודה האולטימטיבית עבורי – שילוב של האהבה העזה שלי לילדים והאהבה השנייה שלי לאמנות", היא אומרת. "אמנות נותנת לילדי החינוך המיוחד כנפיים, נותנת להם מקום. הם קיימים. הם כאן".

 

במשך כל שנותיה במקצוע היא לא החסירה יום עבודה אחד. גם בשבוע הבא, כשאחד מבניה יתחתן, היא תגיע לעבודה כמתוכנן. פנסיה? היא הגיעה לגיל, אבל זה ממש לא בתכנון. "במשך כל השנים אני שומרת ציור של כל אחד מתלמידיי, שהם עולם ומלואו", היא מספרת בעודה יושבת בתוך חדר האמנות הצבעוני שלה, העמוס בכל חומרי היצירה שיש, ומוסיפה בגאווה כי לעיתים היא מקבלת הזמנות לתערוכות של תלמידים שכבר הפכו לבוגרים.

 

אל החדר הזה מגיעים ילדי בית הספר לא רק במהלך שיעורי האמנות. אם ילד מפריע או שאינו רגוע, הוא נשלח לחדר של חנה. אם לתלמיד מגיע פרס או פידבק חיובי, הוא גם כן מגיע אל חנה. מנהלת בית הספר מסבירה ש"כמו שילדים אוהבים ממתקים, ככה הם אוהבים את חנה". אך חנה מצטנעת: "הם אוהבים אמנות, זה לא אני".

 

אל החדר נכנסת מאיה, תלמידת כיתה ו', מוכשרת בציור ובשירה. היא מתיישבת בחדר הקטן, מבקשת שחנה תצא ומתחילה לצייר. "אלה בדיוק המקרים שצריך לתת להם את המקום שלהם", מסבירה המורה הוותיקה, "אני רוצה ללמד אותה לעבוד בקבוצה אבל אני מבינה גם את הרצון שלה ומקבלת אותו. מרגש אותי לראות את היצירה שלה בסוף. כל יום בעבודה הזאת הוא יום מרגש ומשמעותי עבורי. אני לומדת מכל תלמיד ותלמידה כל כך הרבה. הם באמת מיוחדים, החבר'ה האלה. וגם אם הם מגיעים ולא יוצאים עם יצירה זה בסדר. מבחינתי, ילד שיוצא מהחדר הזה שקט ורגוע, זאת התוצאה הטובה ביותר. לא כולם מתחברים לציור ופיסול, אז אני מנסה להגיע אליהם בדרכים אחרות. יש לי, למשל, חממה, ועם חלק מהתלמידים אני מכינה עציצים ואנחנו יוצאים לגינה ומשקים אותם. חלקם נהנים מהדבקות, אז אנחנו מכינים שולחנות עם פסיפס, שנמכרים באירועים שבית הספר עורך. כל תלמיד פה הוא עולם שלם".

 

ואיך זה להיות המורה של המדינה? "קשה לי עם המעמד", היא אומרת, "אני לא אדם מוחצן. ברגע הזכייה ממש קפאתי במקום. אנשים מגיעים לברך כל הזמן. זה משמח ומביך אותי. אני לא עובדת בשביל פרסים. מורה טוב בעיניי צריך להיות שם בשביל התלמיד. הרי כל החומר נמצא היום באינטרנט. הם צריכים אוזן קשבת וביטחון עצמי".

 

"בחירה מצוינת במורה נדירה"

חגיגה של ממש ציפתה לברכה עמוסי בתיכון בו היא מלמדת. ארוחת מלכים בחדר המורים, בלונים ושלטים "למחנכת שהיא האמא של כולנו". אחד מתלמידיה מספר בגאווה: "היא לא מוותרת על אף תלמיד, לא נותנת לנו להישבר". גם המנהל מפרגן: "היא אשה מדהימה ומיוחדת"
איתן גליקמן | צילום: תומריקו

 

שטיח אדום, ארוחת מלכים בחדר המורים, שלטים ובלונים הם מקצת מהצ'ופרים שקידמו את פניה של ברכה עמוסי, בתיכון "אמי"ת חברה ומשפט" ברעננה.

 

כשהגענו אתמול בשעות הבוקר המוקדמות לבית הספר פגשנו את היועצת עדי צוברי שביחד עם צוות המחנכות והמורים הכינו הפתעה למורה של המדינה. "אין לנו ספק שהבחירה בברכה שלנו היא מצוינת, מדובר במחנכת שהיא קודם כל אמא של כולנו - של התלמידים ושל המורים", מפרגנת צוברי. "ברכה מייצגת את המורים שמסייעים ועוזרים לא רק בשעות הלימודים. היא מורה נדירה וכולנו גאים בה".

 

מעט לפני השעה שמונה בבוקר אנחנו פוגשים את ברכה בשער הכניסה. "בכל יום שאני מגיעה לכאן ב־18 השנים האחרונות אני מודה לקדוש ברוך הוא", היא מספרת. "זו זכות גדולה להיות כאן עם מנהל מדהים כמו ירון כרמי וצוות מורים שמסייעים ועוזרים, בלעדיהם לא הייתי מצליחה להגיע להישג הנפלא הזה".

 

כולם ניגשים לברך את ברכה ומבקשים ללחוץ את ידה. תלמידים, מורים, אב הבית, כולם מגיעים לפרגן ולהגיד מילה טובה. "יש לי מוטו אחד כשאני מחנכת את התלמידים שלי למתמטיקה במסגרת 3 יחידות לימוד - לא נשברים לעולם. אני דוחפת, מדרבנת ולא מוותרת. זה מה שמסייע לי להיות כל העת עם היד על הדופק מול התלמידים שלי. בכל שעה אני מחוברת בקבוצות הווטסאפ ויודעת מי פתר ומתי, אפילו בשעות מוזרות בלילה", היא משתפת. "כל יום בבית הספר הוא יום חדש ומרגש עבורי".

 

בכיוון חדר המורים נפרס לכבודה שטיח אדום ומצידו עמדו והריעו עשרות תלמידים עם שלטים ובלונים. בשלטים נכתב: "מורתנו ברכה תמיד ידענו שאת הכי הכי - עכשיו כולנו יודעים שאת המורה של המדינה - אוהבים וגאים בך מאוד".

 

"הרבה פעמים במהלך הלימודים הייתי שבור. רציתי לפרוש ממקצוע המתמטיקה אבל ברכה בדרך המיוחדת שלה, כמו אמא שדואגת לילדים שלה לא נתנה לי להישבר, היא דחפה עוד תלמידים שהתקשו כמוני, עודדה דרבנה ועזרה ועתה כולנו מצליחים בזכותה", מסביר אורן דיין תלמיד כיתה י"א.

 

גם אדיר חיון מכיתה י"א מגיע לפרגן בגדול. "היא מביאה לנו לבית הספר אוכל ודואגת שאיש לא ישאר רעב חלילה. ברכה יושבת איתנו גם כשבית הספר סגור. איזה עוד מורה יפתור עם תלמידים בעיות בווטסאפ בשעה 2 לפנות בוקר. היא אישה מיוחדת ונדירה שלא נותנת לאף תלמיד להישבר".

 

המחמאות מורעפות על ברכה גם בחדר המורים. עושה רושם שיש ממש קונצנזוס סביב פועלה ונתינתה לתלמידים ולמערכת. "היא בעלת לב גדול. תורמת למרקם הבית ספרי, עוזרת לכולם, איכפתניקית. לצד הידע הרב שלה במתמטיקה היא גם מקנה ערכים רבים לבני הנוער", מספרות המורות.

 

המנהל שלה, ירון כרמי, זכה בעצמו בתואר "המורה של המדינה" ומספר על תרומתה יוצאת הדופן של ברכה לבית הספר. "כולנו נרגשים וגאים עם ברכה. היא אישה מדהימה ומיוחדת. המורים והתלמידים אוהבים אותה מאוד בזכות הנתינה, התרומה שלה לזולת, הידע הרב ובעיקר הסבלנות שיש".

 

כרמי מוסיף ומספר על הערך המוסף של ברכה בין כותלי המוסד החינוכי. "היא מרבה לתרום מזמנה בהתנדבות למען הצלחת התלמידים. היא אפילו מכינה אוכל עם תבשילים לתלמידים כדי שתהיה אווירה כיפית יותר, ובפן המקצועי היא לעולם אינה מוותרת וזה המוטו שלה. ולכן אנחנו כולנו, כצוות אחד, גאים בה, מעריכים אותה ומאוד אוהבים אותה".

 

"אורית מפיצה אור בבית הספר"

אורית דאר בקושי צלחה את המסדרון בין הכיתה לחדר המורים מרוב חיבוקים, נשיקות וברכות שהרעיפו עליה אתמול. אף אחד מהתלמידים לא שכח לה את ההתעקשות, המסירות והאמונה בדרך להצלחה, ויש גם מי שמרגיש שהיא "כמו אמא בשבילי". המורה שמכינה לבגרות ושמה דגש על ערכים
ישי פורת | צילום: אלכס קולומויסקי

 

אורית דאר מסתובבת בבית הספר אפופה אווירה של חג. "לא נרדמתי משלוש לפנות בוקר, ובארבע וחצי כבר פתחתי את העיתון. מאתמול קיבלתי 900 וואטסאפים", היא אומרת בהתרגשות ומציגה את הטלפון. היא מלמדת בבית הספר "אורט חלל ותעופה" במעלה אדומים כבר 14 שנה והייתה בין מקימיו, וזה הזמן של בית הספר לומר לה תודה. אורית צועדת לאורך המסדרונות, ונעצרת בכל דקה על ידי אנשי הצוות והתלמידים. כולם מברכים אותה עם ניצוץ בעיניים. הצלצול נשמע, אורית נכנסת להעביר שיעור באחת מכיתות י', ומתקבלת במחיאות כפיים סוערות ובשירת "היא גדולה, היא גדולה". על השולחן שלה מונח זר בלונים גדול ועל הלוח הספיקו התלמידים לכתוב לפני שנכנסה "המורה של המדינה" ו־"המורה מספר 1".

 

"אורית היא כמו אמא שלי", משתף בחיבה אחד התלמידים. "היא עזרה שלא אעוף מבית הספר בגלל המצב שלי בלימודים והציונים הנמוכים. היא הצילה אותי מהדברים הקשים שעברתי מבחינה בריאותית, חברתית ומשפחתית, פנתה להורים שלי כיועצת ועקבה אחריי לראות שאני מצליח. זה גרם לי להבין שבאמת אכפת לה ממני. היא עזרה לי להבין מי באמת החברים שלי ולמצוא את עצמי מבחינה חברתית".

 

"הם כולם הילדים שלי, אני באמת אמא בשבילם", היא אומרת בדמעות בזמן ששתי תלמידות מעניקות לה גביע עם הכיתוב "למורה הטובה מכולם", וכמובן זוכות לחיבוק. מחוץ לחדרה של אורית בבית הספר מופיעה הכתובת "אתה נכשל רק כשאתה מפסיק לנסות", ובצד הלוח בכיתה שלה מודבק דף צהוב קטן ועליו כתוב "להיות תמיד יותר חזק מהתירוץ שלך". זה האני מאמין של אורית, "אחד המשפטים שאני מראה לתלמידים בזמן שקשה להם".

 

בסוף השיעור, בדרך לישיבת המורים, אורית מתקדמת באיטיות לאורך המסדרון, בכל פעם נעצרת לקבל חיבוקים ונשיקות ממורה או תלמידה. "מזל טוב אורית, כל כך מגיע לך", הם אומרים שוב ושוב. בכניסה לישיבה, התחלפו ברגע הדיבורים במחיאות כפיים מצד הצוות החינוכי. יגאל לוי, מנהל בית הספר, הכריז: "הנה המורה של המדינה". "אורית מפיצה אור בבית הספר. כשמה כן היא", אומר לוי. "היא נלחמת על כל תלמיד ואיפה שיש לתלמידים שלה קשיים, היא לא מוותרת לאף אחד ומצליחה לסייע להם. היא אשת חינוך בנשמתה שרוצה תמיד להצעיד את התלמידים קדימה, ללא ספק מודל לחיקוי".

 

אורית, אמא לארבעה בנים וסבתא ל־12 נכדים נמצאת בתחום ההוראה כבר 35 שנה. היא גם יועצת שכבה, מחנכת י"ב ומורה לספרות, אבל את החלום להיות מורה החלה לטפח בגיל שלוש. "הייתי משחקת עם הבובות ומעמידה פנים שאבא שלי הוא אב הבית ואמי מזכירה שמביאה לי כוס תה מחדר המורים", היא מספרת בחיוך. "ההוראה היא מפעל החיים שלי, המהות שלי. כל יום מעצב אותי מחדש. אני מגיעה לעבודה עם המון שמחה ואין בי שחיקה כלל. זו שליחות ואני לא יודעת איך אצא לפנסיה".

 

מלבד ההכנה לבגרויות אורית פותחת כל שיעור בסיפור עם מסר. "אני מחנכת לערכים", היא מדגישה. "בכל חג אני לוקחת את התלמידים להתנדב במוסד סיעודי במעלה אדומים ויחד אנחנו מארגנים חבילות למשפחות נזקקות. אני רוצה להעניק לתלמידים כלים להפוך אותם לאנשים טובים יותר עבור החברה.

 

"אם יש אנשים טובים במערכת והשקעה נכונה בכל תלמיד, אין סיבה שילדים יישארו מאחור. אני מלמדת אותם לקחת אחריות על החיים ולמנף את עצמם. כל ילד הוא עולם ומלואו, בכל ילד יש פוטנציאל ואני שמחה שיחד עם הצוות שלי והמנהל יגאל לוי אנחנו מצליחים בחינוך דור העתיד".

 

"הוא שינה לנו את החיים"

תלמידיו של איאד סלאמה, רבים מהם חברים בקבוצת הריצה שהקים, לא מפסיקים לפרגן למורה שגרם להם לרוץ מרתון. "בזכותו התחלתי להאמין בעצמי", אומר אחד מהם, ואפילו היועצת מודה: "הטיפול שלו בתלמידים עמוק וטוב יותר מכל טיפול פסיכולוגי". רץ אמיתי למרחקים ארוכים
גואל בנו | צילום: אפי שריר

 

מגש ענק של כנאפה, זרי פרחים, קריאות "מברוכ" ושרשרת של חיבוקים ולחיצות יד קידמו אתמול בבוקר את פניו של איאד סלאמה, מורה לחינוך גופני בתיכון מקיף חורפיש, שנבחר לאחד המורים של המדינה. על אחד הזרים כתבו לו התלמידים: "ברכות חמות לרגל בחירתך למורה של המדינה. אוהבים אותך וגאים בך".

 

ויש להם הרבה במה להתגאות במורה שהפך עבורם לאבן דרך גם מחוץ לכותלי בית הספר. "הוא שינה את מסלול החיים שלי", מספר השאם שנאן, הנמנה עם קבוצת הריצה שהקים איאד. "התפתחתי, התחלתי להאמין בעצמי, מעולם לא האמנתי שארוץ מרתון, 42 ק"מ, בזמן של 3 שעות ו־26 דקות. איאד הוא היחיד שמגלה אצל התלמידים פוטנציאל שצריך לממש".

 

"איאד מאמין בכל אחד מאיתנו", מוסיף סאמר עאמר. "כיף לדעת שמישהו דואג לך, מאמין בך ומאפשר לך להגשים את עצמך. הוא מקנה לנו ביטחון עצמי, מחנך אותנו להתמודד עם קשיים, לתת כתף לחבר. כל האישיות שלי השתנתה בזכותו". גם האיל עזאם, שסבל ממשקל יתר והשיל 20 ק"ג בעזרתו של איאד, מברך את המורה, שבזכותו החל לרוץ.

 

סלאמה (41), נשוי ואב ל־2, משמש בתפקידו כבר 10 שנים. הוא למד בצעירותו במקיף חורפיש ולכאן שב כדי ללמד. לוחם ביחידת הסיירת הדרוזית, שניסה כוחו בעבודות שונות, אפילו כשוטר במשך פחות מחודש ימים, והחליט שייעודו הוא בחינוך. גם רעייתו, גאדה, היא מורה למדעים, ועובדת בחטיבת הביניים הנושקת לתיכון המקיף חורפיש.

 

"הייתי נשוי טרי, ועם כל הקושי החלטתי לשקוד על הלימודים וסיימתי את מכללת 'אוהלו'", נזכר סלאמה, שהטלפון הסלולרי שלו לא מפסיק לצלצל. "שירתתי בצה"ל כקצין אימון גופני ומאז השחרור אני בחינוך. את ההשראה קיבלתי מהמורה שלי למקצוע, ולחיים בכלל, זיאד פארס, שעד היום אני מקבל ממנו טיפים".

 

איאד ידוע כמי שאוהב לגעת בנשמה של תלמידיו, לא פחות. "החלום שלי הוא להגשים את היכולות של התלמידים", הוא מגולל את האני מאמין שלו. "תפקידנו כמורים הוא לגלות את הכישרון והפוטנציאל הטמון בכל אחד ואחד מהם. כיום אין עצמאות למורה לחשוב אחרת, לשנות, כי משרד החינוך טרוד יותר מכל בציונים ובהישגים. אבל אני יצאתי מהקופסה והחלטתי להקים קבוצת ריצה, שמאחוריה אני משתדל להחדיר ערכים לחיים בכלל ומוטיבציה להאמין בעצמך. המטרה היא לא לעלות על הפודיום, אלא לקחת את הערכים לחיים האישיים שלך".

 

מזה חמש שנים מלווה סלאמה את תלמידיו במסעות למחנות ההשמדה בפולין, יחד עם תלמידים מבתי ספר יהודיים ברחבי הארץ. "לתקן את העולם משמעו לתקן את החינוך", הוא מצטט מדברי יאנוש קורצ'ק. סלאמה מלווה את תלמידיו גם לתחרויות ריצה ברחבי העולם. האחרונה שבהן התקיימה בפולין לפני חודשיים, בהשתתפות 60 אלף רצים. תלמידיו לא שוכחים את הימים שבהם כיכב איאד כשוער בקבוצת הכדורגל המקומית. אחד מהם, אמיר בדר, כתב לו: "משוער שמגן על שערים הפכת למורה שמגן על ערכים".

 

גם צוות המורים בבית הספר לא חסך בשבחים. מרוות קסיס, מורה למתמטיקה זה 30 שנה, זוכרת את איאד עוד כתלמיד שלה. "מגיע לו, התרגשתי מאוד כשראיתי אותו מקבל את הפרס", היא אומרת. "זה כבוד גדול לו, לבית הספר ולכפר. איאד מאוד פעיל חברתית, דואג לכל אחד מהתלמידים, אכפתניק, הוא הצליח להפיח רוח חדשה בבית הספר".

 

רדא מורד, המורה הוותיקה למתמטיקה ולפיזיקה, מספרת על מורה חרוץ, אחראי, שאוהב לעזור ולתת כתף, שאפתן ובעל חוש יצירתי. גם אב הבית של בית הספר, לוטפי מרעי, בא להגיד מילה טובה. "איאד חינך את שני הילדים שלי. הוא משקיע ודואג, מתקשר הביתה להעיר את הילדים". אפילו יועצת בית הספר, אינס דקואר, הודתה כי "הטיפול של איאד בתלמידים עמוק וטוב יותר מכל טיפול פסיכולוגי".

 

"לא הופתעתי מהבחירה באיאד", מסכם מנהל בית הספר, הישאם בדר. "האמנתי שמהיוזמות שהוא מוביל ומהייחודיות שלו יצמח משהו גדול. באמצעות חינוך גופני ערכי איאד הצליח לבנות אישיות עוצמתית ומשמעותית לתלמידים. הוא מחנך לאחריות ולמשמעת אישית מאוד גדולה. זה חלק מהאמונה הבית־ספרית, שקודם כל אנחנו בונים אדם ולא רק מספר בטבלת הזכאות. זה הרווח האמיתי שלנו, ואם אני שומע תלמיד אומר שהוא גאה להשתייך לבית שלנו - השגנו את המטרה".

 

ומילות הסיכום לסלאמה עצמו: "חשוב לי קודם כל לחנך לערכים, לשמש דוגמה אישית כאדם, אחר כך כחבר, כאח וכאבא ואחר כך כמורה. זוהי תמצית החינוך בעיניי. להאמין ביכולת של כל תלמיד, לחולל שינוי, לעצב מציאות ולצעוד בדרכים לא שגרתיות".

 

"היא המורה הטובה ביקום"

קבלת פנים הוליוודית קידמה את פניה של שירי לוי עם הגעתה אתמול לבית הספר. "אני גאה בך, את מורה עם נשמה", אמרה לה אם הבית. בלונים, שטיח אדום, וים של אהבה למורה "שהפכה אותי לבן־אדם". ואפילו עמיר בניון שותף להצלחה
מתן צורי | צילום: חיים הורנשטיין

 

על השטיח האדום שנפרס אתמול בבוקר לכבודה של שירי לוי בכניסה לבית הספר "אורט אפרידר" באשקלון עמדה חנה מור־יוסף, אם הבית של בית הספר. 24 שנים שהיא עובדת שם במסירות, גידלה דורות של תלמידים, אבל מכל שנותיה בבית הספר היום הזה הוא הכי מרגש.

 

כבר שבועות שמור־יוסף קוראת פרקי תהילים ומתפללת ששירי תזכה בתואר המורה של המדינה. בין השתיים קשר מיוחד וחם. כששירי נכנסת דרך שער הבלונים שהכינו עבורה, מור־יוסף ניגשת אליה ומעניקה לה חיבוק גדול, ועיניה מתמלאות דמעות. "חנה, התפילות שלך נענו, היית מאמינה, זכיתי חנה, זכיתי, גם בזכות התפילות שלך. את משהו מיוחד חנה, איך היית לצידי", אמרה לה שירי בהתרגשות. חנה לא עזבה אותה. "שירי, כמה שאני התפללתי למענך, כמה חיכיתי ליום הזה. מגיע לך, שירי, כל כך מגיע לך. את מורה עם נשמה. זה יום גדול עבורך אבל גם עבורי. אני גאה בך", לחשה לה חנה.

 

לוי, אם ל־4, מורה לחינוך מיוחד בכיתה ט', חגגה לפני שבועיים בדיוק את יום הולדתה ה־40. "זו המתנה הכי טובה שאפשר קבל לגיל כזה מיוחד", היא מספרת.

 

שלשום בלילה היא לא עצמה עין מרוב התרגשות. אתמול בבוקר, מוקדם, בית הספר ערך לה קבלת פנים צבעונית ומרגשת: קישוטים, שטיח אדום כמו באוסקר, ושירי צעדה עליו לקול מחיאות כפיים. התלמידים כולם עמדו והריעו לה וביקשו לעשות עימה סלפי. המורות ניגשו אליה אחת אחרי השנייה ובירכו אותה. מערכת הגברה נפרסה ברחבת בית הספר, ועם כניסתה אל החצר החלה מסיבת ריקודים מאולתרת. שיר האירוויזיון של נטע ברזילי הושמע בלופ, והתלמידים רקדו סביב שירי.

 

כל התלמידים מכל הכיתות היו שותפים לחגיגה, אבל במיוחד היו אלו תלמידי הכיתה שלה, שמעריצים אותה. "היא המורה הכי טובה ביקום", אומר סתיו, אחד מתלמידיה. "שירי היא קודם כל בן־אדם, אחר כך היא מורה. היא יודעת לדבר איתנו בגובה העיניים, כמו אחת מאיתנו. אני מכבד אותה ועושה כל מה שהיא מבקשת ממני. לפני שהכרתי אותה היו לי קשיים, לא ממש רציתי לשבת בכיתה, אבל בזכותה עכשיו אני תלמיד הרבה יותר טוב. היא ידעה איך לדבר אליי, איך לעזור לי, פשוט למדה להכיר אותי והפכה אותי לבן־אדם ולתלמיד טוב יותר. אני אהיה חייב לה כל החיים. הפרס מגיע לה לגמרי", הוא אומר בהתרגשות.

 

גם ניצן, תלמיד של שירי, לא שוכח כיצד ליוותה אותו לשיר עם הזמר הנערץ עליו, עמיר בניון. "היא עשתה לי שינוי גדול בחיים. עד שהכרתי אותה לא גיליתי עניין בלימודים. כלום לא עניין אותי. אבל מהרגע שהיא הפכה להיות המורה שלי - החומר הלימודי פתאום התחיל לעניין אותי. היא ידעה איך ללמד אותי בדרך כזו שתגרום לי להתעניין ולרצות ללמוד. אני באופן אישי מאוד אוהב לשיר. היה לי חלום לעשות אודישן עם עמיר בניון, ושירי דאגה לזה וגם ליוותה אותי למפגש איתו. לא אשכח לה את זה בחיים".

 

בבית הספר הכינו לשירי ארוחת בוקר מפוארת. לפני כן, בפני כלל התלמידים, היא נתנה נאום קצר, נאום של מנצחת. "כולנו משפחת אורט", אמרה, "והזכייה הזו היא של כולנו. זו הצלחה של כולנו. בזכותכם אני נמצאת איפה שאני, בזכות הפרגון והתמיכה שלהם. אני אוהבת אתכם וגאה בתלמידים שלי וביכולות שלהם".

 

"זכינו במורה הכי טוב שיכולנו לייחל לו"

התלמידים של ערן שמואל לא הופתעו בכלל כשהוא זכה בתחרות "המורה של המדינה". למרות שהוא הגיע לתחום ההוראה במקרה, התלמידים ששומרים איתו על קשר ורואים בו השראה הם ההוכחה שהוא נולד לתפקיד
יובל גמליאל | צילום: יאיר שגיא

 

"הוא משלנו! ערן שמואל, רכז מגמת כימיה הוא המורה של המדינה. תיכון רוטברג מוקיר, מעריך וגאה. כל הכבוד ערן". זה שלט הברכה הבולט שהתנוסס בכניסה וקידם את פניו של ערן שמואל כשנכנס אתמול בבוקר לתיכון בו הוא מלמד בתשע השנים האחרונות. וזה לא נגמר רק בשלט: ברכות "מזל טוב" מכל עבר, חיבוקים, לחיצות ידיים חמות ומבטים שאומרים "ידעתי שתצליח" מתלמידים ומורים כאחד ליוו אותו כל היום.

 

"אין ראוי יותר מערן לזכות בפרס הזה", משבחת ד"ר תמי קדרון, מנהלת התיכון. "הוא המורה השלישי מבית ספרנו במהלך העשור האחרון שמעפיל לגמר התחרות והוא שבר שיא, כי הוא זכה בפועל. מצד אחד זה הפתיע וריגש אותנו מאוד, ומצד שני זה היה די צפוי, ותעיד על כך כמות הטלפונים וההודעות שהוא קיבל מאמש מתלמידים בעבר ובהווה, שמראה כמה הוא משמעותי עבורם".

 

"אין לי מושג מי המליץ עליי לתחרות", אומר ערן בצניעות, "הדבר הזה נודע לי דרך מייל שקיבלתי בו התבשרתי שנכנסתי לתחרות ומשם הדברים התקדמו". אבל למנהלת שלו ברור לגמרי איך זה קרה. "מגמות בכימיה נסגרות חדשות לבקרים ואצלנו יש מהפך בעניין", היא אומרת. "ערן יודע לדבר בגובה העיניים אל התלמידים שלו ויודע לקשור בין הכימיה לנושאים אקטואליים. הוא פיתח בעצמו יחידת לימוד לבגרות בנושא הגז הטבעי, יחידה שנלמדת רק אצלנו. ערן גם מנגיש את הכימיה לתלמידי הגנים ובתי הספר היסודיים ברמת־השרון דרך תלמידי המגמה, הכל פרי יוזמתו האישית."

 

לאורך כל התחרות ערן לא התלהב יותר מדי, אבל כשהוכרז על הזכייה שלו, הרשה לעצמו סוף־סוף להתרגש.

 

הוא הגיע להוראה במקרה לגמרי. עם תום שירותו הצבאי הקרבי הוא החל לעבוד כחייל משוחרר בבית ספר לתלמידים עם בעיות התנהגות. "כשכולם חיפשו את עצמם וטסו לדרום אמריקה או להודו, אני החלטתי להתמקד בחינוך נערים קשים", הוא אומר. בהמשך הדרך עשה שני תארים בכימיה והחליט ללכת אחרי ליבו, לתחום ההוראה.

 

בתיכון רוטברג הוא ביצע מהפכה של ממש בלימודי הכימיה, מ־15 תלמידים ל־75 תלמידים. "כבר במפגש הראשון הרגשנו שזכינו במורה לכימיה הכי טוב שיכולנו לייחל לו", אומרת גאיה ישעיהו, תלמידת מגמת כימיה בכיתה י"א. "כימיה היא נושא מורכב ומסובך, וערן יודע להמחיש אותה דרך חיי היומיום. הוא מכניס את הרגש שלו לתוך השיעור, מה שגורם לנו רק לחכות להגיע לכיתה שלו, ובין השאר מוביל לרמת ציונים גבוהה. היום אני מבינה שהייעוד שלי בחיים הוא כימיה ואני מתכוונת ללמוד את התחום גם באוניברסיטה. זה יקרה הרבה בזכות ערן".

 

"הסיפוק הגדול ביותר בחיי הוא בוגרי המגמה שלי", אומר ערן. "אני שומר על קשר עם כל הבוגרים, ושלושה מהם כבר פנו ללמוד כימיה גם באוניברסיטה. זו גאווה גדולה עבורי. יש לי בוגר שסיים בשנה שעברה קורס יוקרתי בצה"ל, וכשביקשו מהבוגרים להביא דמות שהשפיעה עליהם בחיים הוא הזמין אותי למעמד המיוחד הזה. הייתי ממש בשמיים".

 

תודה על כל מה שנתתם

9 מורים נוספים הגיעו לקו הגמר התחרות. הם זכו בתעודת הוקרה ומחשב נייד, מתנת בנק מסד

 

 

אהובה רוזנברג . בית־ספר "אבן חן", שוהם

אייל שלמה. "מקיף ז'" באר־שבע

גלית רוסו כהן. בית־ספר "רעים", שמשית

הדס סעאת דיאמונד. "בית איזי שפירא", רעננה

ליבנת ארניאס. בית־ספר "יזמ"ה קציר", מודיעין

סיגלית ביראני. בית־ספר "עמק החולה", כפר בלום

רותם בורוכוב. חטיבה א' "דה שליט", רחובות

שגיא כהן. תיכון "רנה קסין", ירושלים

 

לראות את האור
נועה טוביאנה זכתה בהוקרה מיוחדת הודות לנחישותה והאופן בו הצליחה לגבור על הקשיים

סיפורה יוצא הדופן של נועה טוביאנה מבית־הספר ממלכתי ב' בצפת, ריגש את חברי הוועדה הציבורית ואת הנוכחים בטקס הסיום. נועה, לקויית ראייה המחזיקה בתעודת עיוור, הגיעה להוראה מתוך הקושי שחוותה כתלמידה שהמערכת לא השכילה לזהות את צרכיה היחודיים בשל מחלתה. היא הפכה במהרה למורה אהובה ונערצת המובילה ומקדמת את תלמידיה להישגים. חברת "אורקם" מבית מובילאיי תעניק לנועה מערכת ראייה משוכללת שהיא מפתחת עבור לקויי ראייה.

 

את פסלון התחרות עיצבה האמנית רות ליניאל מרמת־השרון. את טקס הענקת פרסי "המורה של המדינה" הפיקה אורית ליפשיץ וביים ירון לויטה.