איזה מגניב להיות סטארטאפיסט

הבא שאומר Revenue Model מקבל סטירה – מכתב פתוח מסטארטאפיסט לאנליסט

פעם אמרו על מבקרי קולנוע שהם אכולי קינאה ולכן קשה להם להיות אובייקטיביים. עם אנליסטים המצב קשה יותר – למעשה נגזים ונאמר שברוב המקרים האנליסט הוא האדם שיודע הכי מעט על סיכויי ההצלחה של המוצר, ועדיין דעתו נחשבת עד כדי כך שהיא מהווה נבואה שמגשימה את עצמה. למה יודע מעט? כי הטכנולוגיה לא חשובה לו. הוא רוצה לדעת מתי החברה תחזיר את ההוצאות. במציאות הקיימת גם הוא יודע ש-90 אחוז שהוא טועה בכל מקרה, אבל למה לא לנחש ולקלקל עוד קצת את המציאות?

 

מה זה השטויות האלה?!

 

ולמה אני חותר? שוק ההיי-טק העצבני לא מתנייד לפי מצב הטכנולוגיה, אלא לפי מצב הרוח של השוק. זה ברור מאז העליות וגם מאז הנפילות. אבל מי קובע את מצב הרוח של השוק? כל משקיע מצוי יאמר לך היום בפשטות – ימי האינטרנט השמח עברו. אנחנו, חמוד, לא משקיעים בלי מודל רווח. אבל מה זה מודל רווח לכל הרוחות? ובכן מסתבר שמדובר בדו"ח עב כרס שיש להציג לאנליסטים ולמשקיעים כדי שיאהבו אותך. בואו נהיה קצת יותר ספציפיים. אם יוסי ורדי היה ניגש היום עם הכנופיה המוכשרת של מיראביליס לקרנות ולמשקיעים, היו מעיפים אותו מכל המדרגות. מעטים היו תופסים את עצמם אחרי שורדי היה מוכר את מיראביליס ל-AOL ואומרים: "טעינו". אם מיסטר פאנינג היה מופיע במשרדי המדען הראשי ומציג את נאפסטר לא היו יורקים לכיוונו. אם נאלסופט היתה באה עם Winamp לא היה לה שום סיכוי. עכשיו לא משקיעים בשטויות, היו אומרים להם, עכשיו שמים כסף על דברים רציניים.

 

היתה בדיחה? זה יחזיר את ההשקעה ב-2010?

 

מה רציני כל כך, היתה נשאלת השאלה? ובכן, היו עונים אנשי החליפות. ביו-טק. בטח. סיבים אופטיים. למה לא. זכיונות ל-G3. עושה היגיון? הרי הדברים האלה תלויים באוויר, גבוה הרבה יותר מכל חברות הבועה של נאסד"ק 2000. הדור השלישי של הסלולרי, התקשורת הסופר מהירה וחקר הגנום יניבו פירות בתאריכים לא ידועים ברמת הבלתי צפויים.

אבל איכשהו נפילות אפריל הפכו את המשקיעים ואת יועציהם לחבורת שמרנים אמריקאיים שפועלת לפי נוסחה, ולפי הנוסחה הזאת הדור השלישי הוא דווקא סבבה ומוזיקה או קהילה זה קצת פחות מגניב. ואז יושב המשקיע עם חבר יועציו בפרזנטציה, כמו אותו מבקר קולנוע מתוסכל, שלא מנסה אפילו לחייך בסרט, אלא מחזיק בדף כללים. היתה בדיחה בדקה הראשונה? מצויין. יש רגע דרמטי לקראת האמצע? לא רע. יש החזר רווח לקראת 2010? טוב מאוד. הקהל נהנה? זה כבר פחות חשוב. נמכרו כרטיסים? הממ. יותר חשוב לדעת אם זה מבודד את גן העישון.

 

ותקווה (לא אובייקטיבית) לסיום

 

ניחשתם נכון, הפעם גם אני לא אובייקטיבי.

כי כמו אלפים אחרים גם אני, גיל רימון,

מנסה (שוב) לכבוש את העולם

עם סטארטאפ אחד קטן

ולתפארת האינטרנט.

אמן.