פאב נסגר אחרי חודש – השותפים תבעו זה את זה

3 חברים הקימו עסק בר"ג ועד מהרה הסתכסכו על רקע הניהול הכספי. בורר חייב אחד מהם לשלם 400 אלף שקל, אבל אז הגיע הסכסוך לביהמ"ש

עו"ד רמי אטיאס פורסם: 04.07.18, 22:09

סכסוך כספי שפרץ בין שלושה חברים שפתחו יחד פאב ברמת גן הביאו לסגירת המקום אחרי חודש בלבד ולפתיחה של הליך משפטי מתיש: בורר שמונה להכריע בסכסוך קבע שאחד מהם ייאלץ לשלם לחבריו 400 אלף שקל, אבל פנייה לבית המשפט המחוזי ביטלה את פסיקתו והשותפים ייאלצו להמשיך להתקוטט.

 

לצורך הקמה וניהול של הפאב הקימו השלושה ב-2016 חברה שאליה הכניסו הון ראשוני. הם החליטו שכדי לחסוך בעלויות יבצעו בעצמם את עבודות ההקמה. תוך זמן קצר התעוררו ביניהם חילוקי דעות: אחד השותפים דרש לקבל את מסמכי החברה וחשבונותיה בשל חשד שהתעורר בו לאי סדרים. השניים האחרים האשימו אותו בהשתמטות מעבודה ובעצירת תזרים המזומנים של העסק על ידי משלוח מכתב לבנק שבו התנהל החשבון. באותו מכתב הורה השותף לבנק לא לאשר משיכת כספים מחשבון החברה אלא בהסכמת כל מנהליה.

 

הפאב שנפתח בנובמבר 2016 נסגר חודש בלבד לאחר מכן כשהצדדים מאשימים זה את זה בכישלון. בתביעת בוררות שהגישו שני השותפים נגד השלישי הם טענו שנאלצו לסגור את העסק רק בשל סירובו לשחרר כספים ולחתום על צ'קים שנועדו לממן את ההוצאות. במוקד טענותיהם כיכב המכתב ששלח לבנק.

 

בתגובה הגיש השותף השלישי תביעה נגדית וטען כי הכישלון נובע מההתנהלות הכספית הלקויה של שני האחרים, שהעמיסו על החברה הוצאות אישיות שלא קשורות לפאב ואף שלשלו לכיסם כספים שלא נועדו להם.

 

הבורר קבע כי המכתב לבנק הוא זה שהביא לכך שלא ניתן היה להמשיך לנהל את העסק והיווה את הגורם לקריסה. עם זאת הוא הוסיף כי היה "אשם תורם" של שני השותפים האחרים. בסופו של דבר חויב השותף השלישי לפצות את האחרים בכ-400 אלף שקל. בתגובה, פנה השותף לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביקש לבטל את פסק הבוררות. הוא טען שההחלטה מלאה סתירות מהותיות והבורר לא התייחס לראיות מהותיות.

 

השופטת יהודית שבח קיבלה את הבקשה וקבעה שפסק הבוררות אכן לוקה בסתירות פנימיות שלא מתיישבות זו עם זו. כך למשל, ניתן להבין מקביעות הבורר ששליחת המכתב לבנק היא המעשה שחולל את הנזק, אך מאידך צוין שפניית המבקש לבנק הייתה מוצדקת. "נותרנו תוהים, ההיה צדק במשלוח המכתב, או שמא לא?", כתבה.

 

היא הוסיפה כי גם קביעות הבורר המתייחסות לשאלה מי אשם בקריסת המיזם לא עולות בקנה אחד זו עם זו.

 

תקלה נוספת שמצאה השופטת שבח בפסק הבוררות הייתה העובדה שהמכתב לבנק נשלח יום אחרי שהפעילות בפאב כבר הופסקה, כך שלא ברור מדוע ייחס הבורר לאירוע זה את כישלון המיזם. כמו כן, הבורר התעלם מראיה חשובה שעליה הצביע המבקש, ומעידה כי עוד לפני משלוח המכתב הייתה בעיית תזרים מזומנים בעסק.

 

לפיכך ביטלה השופטת את פסק הבוררות וקראה לצדדים להגיע להסדר כספי ביניהם כדי לסיים את הפרשה. שני השותפים חויבו בהוצאות בסך 20 אלף שקל.