נמרוד גאון נולד ב־1951 בקיבוץ גבולות שאידית הייתה ממקימיו. בגיל עשר עבר עם משפחתו לאשקלון. ביומה השני של מלחמת יום הכיפורים נהרג גאון על גדות תעלת סואץ והוא בן 22. הוריו שלחו את שיריו לזמר הנערץ עליו, שלמה ארצי, וכעבור כמה שנים, כשנתבקש ארצי לבצע עבור גלי צה"ל שיר ליום הזיכרון, הוא בחר להלחין את השיר. השיר, שנכתב כמכתב אהבה לחברתו של גאון, הפך לאחד הלהיטים הגדולים של ארצי ששר אותו עד היום כמעט בכל הופעה שלו. "אדית שלחה לי את השיר־מכתב בתוך ספר שיצא לזכר נמרוד גאון ז״ל אחרי מלחמת יום הכיפורים", שיחזר אמש שלמה ארצי. "לאחר שהלחנתי את השיר ואולי אף תוך כדי העבודה עליו, יצרתי קשר איתה ועם משפחתה ומאז היא באה לכל הופעה שלי באשקלון. אישה אמיצה ומופלאה היתה אדית. יהי זכרה ברוך".
"אמא הייתה בת 88, יש לה סיפור חיים מאוד מיוחד", סיפר אתמול בנה של אדית, רונן גאון ל-ynet ול"ידיעות אחרונות". "היא נולדה ביוגוסלביה. אחרי שהנאצים לקחו את ההוריה, הבריחו אותה ואת אחותה לבית יתומים בבודפשט והן ניצלו ברכבת של קסטנר. כל המשפחה שלהן נספתה. אחרי זה היא נקלטה בקיבוצים של השומר הצעיר".
במלחמת השחרור הייתה אדית קשרית. "היא הקימה את קיבוץ גבולות שבנגב", אמר אמש רונן. "נולדו לה שלושה ילדים. אמא בסך הכל חיה את החיים שלה מאוד מאוד עצמאית, התנדבה בבית חולים עד לפני שלוש שנים, עזרה מאוד לקלוט את יהודי יוגוסלביה, היא הייתה גם מדריכת נוער מאוד אהובה". כעת נותרו ממשפחת גאון רונן, אחותו ושלושה נכדים. "לאחותי אין ילדים, לי יש שלושה ילדים שלבכור קוראים נמרוד גאון. הנכדים הסבו לה המון אושר ואיכשהו החיים פה היו די נורמלים. עד שלפני חודשיים וחצי פתאום היא הרגישה לא טוב", הסביר רונן. "התברר שהיה לה סרטן בשחלה. היא הייתה מאושפזת בחודשיים האחרונים לסירוגין בברזילי, עד שהיא נפטרה".
מאז נפילתו של נמרוד, ליווה השיר שכתב את אימו. "בעצם השיר היה מין זיכרון. הנכדים הם שהחזיקו אותה, אבל השיר הזה מאוד עזר לה. זה גם כל הזמן נמצא בטלוויזיה; פה תוכנית, פה שלמה ארצי. הייתה מאוד חדה עד הסוף. פותרת תשבצים, דעתנית כזאת. מהדור ההוא".