לא היה שם מעשה אהבה

ליעל, בת 46, היה את הסקס הכי משעמם בעולם. ואז היא התגרשה. "עכשיו אני יכולה להגיע גם לעשר אורגזמות ברצף"

גדלתי במשפחה דתית שלא נאמר בה שום דבר שקשור לרגשות ומיניות. גם כשקיבלתי מחזור זה לא היה נושא לשיחה. אמא התייחסה אליו כאל משהו טכני ("יש תחבושות. תעטפי אותן אחר כך בנייר עיתון ותכניסי לפח"). יותר מזה, קיבלתי ממנה תחושה שזה מגעיל ובואי לא נדבר עליו. זו הייתה חוויה טראומטית. היינו שלוש אחיות ושלושתנו סבלנו מכאבים קיצוניים ביום הראשון של המחזור. היינו "מבלות" את היום הזה במיטה כי לא יכולנו לתפקד. נתנו לנו כדור נגד כאבים, אבל לא הייתה שום חמלה. רק תחושה של משהו איום ונורא שלא מדברים עליו. כשרציתי לעבור להשתמש בטמפונים, חברה לימדה אותי איך מכניסים כי לא היה לי מושג. אמא שלי הייתה הדבר הכי רחוק מיצור מיני ואותי זה תמיד משך וסִקרן. עם החבר הראשון שהיה לי, בכיתה י"א, הייתי כל כך תמימה שכשהיינו מתמזמזים והיה נרטב לו באזור איבר המין, לא הבנתי מה קורה. רק בדיעבד הבנתי שמרוב התרגשות הוא היה פולט קצת זרע.

 

בכיתה י"ב היה לי חבר במשך שלוש שנים ואיתו התחלתי לגלות את המיניות ולהבין שאני מאוד אוהבת את זה. היינו בתולים ועשינו הכל חוץ מחדירה כי בחברה הדתית לא שוכבים לפני החתונה. כשנפרדנו ופגשתי את מי שאחר כך התחתנתי איתו, העזנו ושכבנו לפני החתונה. בטיול לדרום אמריקה. היינו יחד שלוש־עשרה שנים והיה לי איתו את הסקס הכי משעמם בעולם. הוא היה שמרן ואיסטניס ולא היה מוכן לרדת לי בשום אופן כי זה נראה לו משהו מגעיל שלא עושים. נוזלי הגוף הגעילו אותו. מעבר לעובדה שהתעלל בי נפשית במילים לא מקדמות, הבנתי שהוא גם פגע בביטחון המיני שלי בגלל הדברים שלא עשה ושכדאי שגבר יעשה לאישה שלו. לא היה שם מעשה אהבה. הוא רצה לזיין ובשנייה שהוא גמר הוא היה קם להתקלח. במשך שנים הסתובבתי עם הפרשות מהנרתיק שהיה להן ריח רע וחזק ושום טיפול לא עזר, עד שיום אחד העזתי לשתף בזה חברה. סיפרתי לה שזה מציק לי. מהשיחות איתה הבנתי שהתופעה הזאת קשורה לפגיעה הרגשית־מינית מבעלי. ליחס שלו אל הוואגינה שלי כאל מקום בזוי ומלוכלך. לא קיבלתי ממנו טיפה של יחס ואהבה. מעולם הוא לא אמר לי שאני יפה. היו לו משפטים כמו: "את צריכה להעריך אותי על שאני אוהב אותך בזכות מי שאת ולא בזכות איך שאת נראית".

 

לפני חמש־עשרה שנה התגרשתי ועזבתי את הדת. המטבח שלי אמנם כשר ואני חוגגת חגים והאמונה שלי בלב הדוקה, אבל אני לא מרגישה דתייה או חילונית. אני מרגישה חופשייה. התחלתי לחוות חוויות טובות עם גברים שהיו חולים על הגוף שלי ורק רצו לגעת בי. עשיתי עבודה פנימית של להרגיש יפה וראויה. ירדתי במשקל. הפסקתי להסתיר את עצמי והתחלתי להתלבש יותר סקסי.

 

לפני חמש שנים פגשתי את בן הזוג הנוכחי שלי. יש בינינו חיבור אמיתי בכל הרמות. הוא יכול לרדת לי במשך שעות ואני מצליחה להתמסר לגמרי. אנחנו לא חיים יחד, אבל נפגשים הרבה ויש בזה משהו נפלא כי אין בינינו את המחויבות היומיומית השוחקת. איתו, לאט־לאט, הרגשתי איך הגוף והנפש שלי נרפאים. כל התופעות פשוט נעלמו. התחלתי לחוות אורגזמות מטורפות ולהיפתח ולהסכים להיות חופשייה ולעשות מה שאני רוצה כי כל מה שרציתי, גם הוא רצה. ריגש אותו להיות עם אישה שמוכנה לחוות כל כך הרבה חוויות. קצת לפני שפגשתי אותו גיליתי את השפיכה הנשית. בהתחלה הוא היה מופתע כי מעולם הוא לא ראה בריכות כאלה, אבל הוא לא נגעל. מעולם לא חוויתי ממנו גילויי גועל.

 

היום אני יכולה להגיע גם לעשר אורגזמות ברצף והוא נהנה ומתרגש כשאני שופכת. מדהים איך אהבה יכולה לרפא את תחלואי הגוף.

 

תמיד אומרים שגברים חרמנים ורוצים יותר. אבל אצלנו זה הפוך. היו תקופות שקצת התבאסתי מזה אבל אז החלטתי לא להיתקע שם ופשוט ליזום כשבא לי. בהתחלה היה לי שיח מסוים בתוך הראש: "לא, את אישה. והגבר הוא זה שצריך לחזר אחרייך". כשראיתי שזה לא עובד הפסקתי לחכות וכשרציתי – עשיתי. עד היום אני יכולה לפלרטט איתו באמצע היום ואם הוא עסוק, אני לא רואה בזה דחייה. אני אומרת לעצמי, "זה בסדר. את תהיי משוחררת. תעשי מה שאת מרגישה. זה בסדר שהמינון לא זהה". אבל כשהוא שם, הוא הכי שם והכי נוכח בעולם.

 

אם את מעוניינת לקחת חלק במדור, כתבי לי לכאן:

erot.woman@gmail.com