בתביעה שהגישו בני הזוג במרץ 2014 נטען שהחברה התחייבה בהסכם המכר לספק להם דירה באיכות בנייה גבוהה וברמת גימור מעולה. בפועל הם גילו בדירה רטיבות קשה שסיכנה אותם באופן ממשי בהגיעה לתשתית החשמל.
לדבריהם, למרות פניותיהם הרבות, החברה ביצעה אך ורק תיקונים קוסמטיים כושלים והתחמקה מתיקון יסודי ומקצועי - בניגוד להסכם. מהנדס מטעם בני הזוג העריך כי לאחר התיקונים שביצעה הנתבעת נותרו בדירה ליקויי בניה שתיקונם יעלה 57,267 שקל.
מנגד טענה החברה שתיקנה את הליקויים במקצועיות הראויה ולשביעות רצונם של בני הזוג, בהתאם לחוות דעת הנדסית שהם העבירו לה לפני שנכנסו לדירה. היא הוסיפה כי אם נותרו ליקויים, על פי ההסכם היא עדיין רשאית לתקן אותם ולעמוד בהתחייבותה – ויש לאפשר לה לעשות זאת.
בני הזוג השיבו כי לנוכח איכות העבודה הירודה, החברה מיצתה את זכות התיקון שלה כשהוכיחה שאין ביכולתה לבצע זאת במקצועיות הראויה. לפיכך דרשו פיצוי בסך כולל של 159,267 שקל עבור תיקון הליקויים שנותרו בדירה ועוגמת הנפש שנגרמה להם.
השופט אהוד שוורץ מינה מהנדס מומחה מטעם בית המשפט שיעריך את עלות תיקון הליקויים שנותרו בדירה.
זה מצא שקירות הדירה ספוגים במים במידה שמחייבת תיקון שורשי ומעמיק, שעלותו מסתכמת ב-90,600 שקל – סכום גבוה בהרבה מהסכום שאותו העריכו התובעים (57,267 שקל כאמור). לפיכך, בני הזוג תיקנו את כתב תביעתם בהתאם.
השופט קבע שחוות הדעת של המהנדס הייתה מהימנה ומקצועית, ואימץ את קביעתו. הוא התרשם שבני הזוג פנו לחברה פעמים רבות במהלך השנים, אך היא ביצעה תיקונים קוסמטיים בלבד שלא פתרו את בעיית הרטיבות. משכך, הוא החליט שהנתבעת מיצתה את זכות התיקון ועליה לפצותם.
לאחר שנמצא כי מדובר בליקויים משמעותיים שחלקם אף סיכנו את שלום בני הזוג לנוכח קרבתם לתשתית החשמל בדירה, חייב השופט שוורץ את החברה בפיצויים בסך 99,750 שקל, מתוכם 12 אלף שקל על עוגמת נפש. בנוסף היא חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 23,342 שקל.