התובע (62) הועסק במקביל כנהג משאית בחברת "אביב ספקטור החזקות ונכסים" ובחברת "קולנס שווק", שלאחר האירועים נכנסו להליכי פירוק בבית המשפט המחוזי בחיפה. על פי גרסתו, במסגרת עבודתו בחברות אירעו לו שתי תאונות שבמהלכן נחבל בגבו: ביוני 2009 הוא החליק בעת פריקת משטחי סחורה מהמשאית וביולי 2010 נתפס לו הגב בעת שמשך עגלת סחורה שמשקלה יותר מ-600 קילו.
בתביעה שהגיש בדצמבר 2012 באמצעות עו"ד טלי טרייבנד נגד המעסיקות והמבטחת שלהן, "כלל", הוא טען שהן נהגו כלפיו בחוסר זהירות בכך שלא דאגו לבטיחותו בעבודה.
לדבריו הן לא סיפקו אמצעי הרמה מתאימים ולא הקצו עובדים נוספים שיסייעו לו בפעולות הפריקה וההעמסה. בדרך זו, הדגיש, המעסיקות הפרות את חובותיהן מכוח החוק.
מנגד, "כלל" טענה שהתאונות אירעו באשמתו ובאחריותו של התובע. היא הוסיפה כי במידה שיוחלט לחייב אותה בפיצויים, יש לנכות מהם תגמולים שהתובע כבר קיבל מהביטוח הלאומי שהכיר באירועים כ"תאונות עבודה". שתי החברות, שהיו כאמור בהליכי פירוק, לא הגישו כתב הגנה.
לנוכח פערים מהותיים בין חוות דעת רפואיות שהגישו הצדדים לעניין הנזק, החליט השופט אפרים צ'יזיק למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיעריך את הנכות שנותרה לתובע מהתאונות. המומחה בדק את הנהג וקבע שנותרה לו נכות קבועה בשיעור של 6% בשל הגבלה קלה בתנועות הגב.
בסוגיית אחריות המעסיקות לנזקי התובע ציין השופט כי לנוכח הסיכון המובנה בעבודת הפריקה והטעינה, הייתה מוטלת עליהן החובה לדאוג לציוד הרמה שיסייע לנהג לפרוק את הסחורה מבלי שייאלץ לשנע את המשטחים הכבדים בעצמו.
נפסק כי שיטת העבודה שהנהיגו המעסיקות מסוכנת – ובכך הופרה חובת הזהירות שלהן כלפיו ועליהן לפצות אותו על נזקיו.
השופט צ'יזיק קיבל את קביעת המומחה והעמיד הנכות התפקודית של התובע על 6%, וחייב את החברות לשלם לו 71,818 שקל, לאחר ניכוי תגמולים 7,682 שקל שקיבל מהביטוח הלאומי, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20%.