שעת בוקר מוקדמת יחסית בהרי ירושלים. אוגוסט בשיאו, השמש הקופחת מסתתרת מאחורי ענן מבורך. רוח ירושלמית נעימה מנשבת והמזג סביר בהשוואה להבל התל אביבי ממנו באנו. לרגע אנחנו מתמלאים אופטימיות, מניפים בידינו סלים ומזמרות ויוצאים ללקט שלהבות סומאק שצובעותבאדום עז את העצים השיחיים בשולי הטראסות החקלאיות.
דביקים הם אשכולות הסומאק, מכתימים במיציהם החמוצים כל פיסת עור חשופה. גם השמש הגיחה בסקרנות והיא מלהיטה את גופנו הנמס אל תוך עצמו. במלוא המרץ וההזעות אנחנו ממלאים את סלינו אשכולות של גרגירים חמצמצים, נחושים להפיק בעצמנו גם השנה את הזהב הסגול שיתבל וייפה סירים וסלטים במשך השנה כולה ועד העונה הבאה.
סומאק הוא אחד התבלינים היבשים האהובים עלי. כל הזדמנות לעשות בו שימוש, מתוכנן או מאולתר הוא בבחינת סיבה למסיבה. סומאק הוא גם אחד התבלינים שגירסתם הנמכרת בשווקים ובחנויות התבלינים רחוקה כמרחק מזרח ממערב מגירסתו הביתית המופקת באופן עצמאי בתהליך ארוך וסיזיפי מאין כמוהו. לעיתים יטחנו גרגירי הסומאק בשלמותם, על הזרעים הקשיחים שמסתתרים מתחת לציפת הפרי עזת הצבע וחמוצת הטעם, אז יהיה התבלין הסופי דל צבע וחמיצות.
לעיתים יתוסף לו מלח לימון להעצמת החמיצות והוא יאבד את טעמו המלא והמובחן, שייעלם תחת מליחות יתרה. גם אם נטחן הסומאק כשהוא נקי ובמיטבו, שהות ארוכה בתוך שקי או ארגזי תבלינים תקהה משמעותית את צבעו וטעמו.
בדרך חזרה אל האוטו והמזגן, אנחנו ממלאים עוד סל בתאני בר שחורות. ריבה נפלאה מתוקה-חמצמצה תהיה מהן יותר מאוחר במטבח.
ובבית – אשכולות גרגירי הסומאק נפרשים לייבוש בתוך מגש עץ ישן (ששימש עד לא מזמן לנשיאת פיתות או טבעות בייגלה שומשום על גבי עגלות מן המאפיות אל סמטאות העיר העתיקה של ירושלים). כעבור שבוע-שבועיים יהיו מוכנים לפירוק והפרדת הגרגירים מן הענפים.
שוב יונחו הגרגירים המופרדים לייבוש, אחריו ינופו במסננת מיוחדת (שנועדה במקור לניפוי קיטניות) ויופרדו משלל חלקיקים חומים ויבשים, שאריות חלקי אשכול הפרחים שהפכו לפירות צפופים.
עוד כמה ימי ייבוש וגרגירי הסומאק מוכנים לטחינה במעבד מזון. הזרעים הקשיחים יישארו בשלמותם ואילו ציפת הפרי היבשה תיטחן לאבקה – זהו תבלין הסומאק בצורתו הסופית.
כל שנותר זה לסנן אותו שוב, הפעם במסננת רגילה, להיפטר מהגרעינים הקשיחים ולהתמלא גאווה ושמחה נוכח הסומאק הטהור, הנפלא, עז הצבע והטעם שבידינו.
בקופסא במקפיא הוא יישמר במיטבו, מוכן לשימוש בשליפה מהירה בסלט, בתבשיל, במרק, במאפה, בצלייה של בשר או ירקות או ברוטב חמאתי שילווה כיסי בצק ממולאים בגבינת לבנה צחורה ובעלת חמיצות נעימה משלה.
יש סיפוק גדול בהכנת גבינה ביתית. לבנה היא גבינה שקל להכין ואינה דורשת עזרים או חומרים מיוחדים. יוגורט משובח, מלח וחיתול, קצת סבלנות – ויש.
מרבית גבינות הלבנה שקונים מוכנות אינן עשויות מחלב צאן וחמיצותן אינה מגיעה רק מטעמו הטבעי של היוגורט ומתהליך ההתססה הקצר שהוא עובר, כי אם משלל תוספי טעם. לבנה תוצרת בית, כזו שהוכנה מיוגורט צאן שנבחר בקפידה, תהיה מפתיעה ומשמחת במרקמה ובטעמה, ואם לא תחוסל מיידית, תישמר לאורך ימים גם מחוץ למקרר.
3 ליטר יוגורט כבשים 5% שומן
1 כף מלח גס
שמן זית לשימור כדורי הלבנה המוכנים
אופן ההכנה:
קצת מפה קצת משם, קצת שישברק לבנטיני, קצת פסטה איטלקית – רביולי לבנה נולדו במטבח שלי לגמרי במקרה והפכו לחביבי המשפחה המורחבת, בוגרים כצעירים, עד כדי כך שהוגדרו על ידי אחד המתבגרים כמנת החלומות שלו.
אפשר להכין את הרביולי ולבשלם מיד בתום ההכנה ואפשר להכין מראש ולשמור במקפיא. אי אפשר לשמור אותם במקרר – הם יתרככו מן המילוי וייקרעו בדרכם לסיר או במהלך הבישול.
אפשר להשתמש בלבנה קנויה או להכין אותה בעצמכם – כך או כך קל יותר למלא את הרביולי בלבנה מוצקה יחסית מאשר בלבנה משחתית ורכה.
לסומאק הביתי שהכנו במאמץ רב יש תפקיד מרכזי ביופיה ובטעמה של צלחת הרביולי המשכשכים באמולסיית חמאה חמימה מנוקדת בסגול-ורוד עז.
לרביולי (25-30 יחידות):
120 גרם קמח לפסטה או קמח לבן רגיל
1 כף שמן זית
1 ביצה
1/2 כפית מלח
5-6 כדורי לבנה (כ-150 גרם) מוצקים יחסית, כאלה שאפשר לצבוט מהם חתיכות למילוי
קערית עם מעט מים להדבקת הבצק בזמן סגירת הרביולי
לרוטב:
100 גרם חמאה קרה מהמקרר חתוכה לקוביות
2 כפות מים קרים מאוד
קורט מלח
סומאק לאיבוק בהגשה
מכינים בצק:
מכינים רביולי:
מכינים רוטב:
מרכיבים את המנה: