האלופה ספגה הדחה כפולה – במוקדמות הצ'מפיונס (דינמו זאגרב) ובמוקדמות הליגה האירופית (אפואל ניקוסיה) – וסגניתה הצטרפה אליה במחלקת הפוסט־טראומה ביום חמישי עם הדחה כואבת מול סארפסבורג הנורווגית. וזה ממש לא הדמיון היחיד בין הקבוצות. הנה שלוש שאלות מפתח שהתשובה עליהן עשויה להכריע לא רק את הקלאסיקו הישראלי הערב, אלא גם את המשך העונה.
נראה כי העזיבה של הניגרי משמעותית יותר. הוא היה שחקן ההתקפה הכי משפיע בכדורגל הישראלי מאז עזיבתו של ערן זהבי לסין, ובכל שלוש עונות האליפות של באר־שבע העמיד מספרים דו־ספרתיים של שערים ובישולים. בכל פעם שנגע בכדור הציבו עליו שניים או שלושה שומרים, מה שאיפשר לשחקנים אחרים בקבוצה להיות חופשיים הרבה יותר.
על התפקיד שלו, הקשר בצד שמאל, הגיעו חן עזרא ועדן בן־בסט, שנתנו עונה טובה בעמדה הזאת אשתקד, אבל קשה להאמין שהם ישכיחו מאוהדי באר־שבע במהירות את הניגרי הנהדר. אתמול, במשחקו השני בטרבזונספור ובבכורה שלו בהרכב, ווקאמה הלהיב עם צמד ב־0:4 הענק על האלופה גלאטסראיי.
קיארטנסון אמנם הגיע עם תג המחיר הגבוה ביותר אי פעם בכדורגל הישראלי, היה הזר המשמעותי ביותר בקבוצה והבקיע 48 שערים ב־98 משחקים בשנתיים שלו במכבי, אבל בתקופה האחרונה הורגשה אצלו ירידה, והוא נמכר במחיר הפסד. בטווח הקצר ימלא את מקומו איתי שכטר, ארון שוינפלד יילחם אף הוא על המשבצת, וגם אלירן עטר יכול להיות מתופקד בחוד. חוץ מזה, בקבוצה עדיין מחפשים חלוץ זר.
הראשון שבהם היה כאמור מכירת קיארטנסון כבר בבוקר שלאחר ההדחה. אלא ששינויים נוספים יגיעו, כולל השאלתם של שחקנים צעירים כמו אליאל פרץ והתמודדות עם סגל שנבנה להתמודדות בשני מפעלים ומוצא עצמו בליגה בלבד.
לגבי הטווח הקצר, המאמן ולדימיר איביץ' משוכנע כי המשחק ביום חמישי ישפיע פיזית ומנטלית על הקבוצה שלו. הקפטן שלו, שרן ייני, דווקא חושב שלא תהיה כל השפעה ושהשחקנים יוכלו לעשות את הסוויץ' אחרי אימון מסכם אחד שנערך אמש.
בבאר שבע, לראשונה זה שנתיים, תיאלץ אלונה ברקת להכניס את היד עמוק לכיס ולהשלים את החסר בעקבות אובדן ההכנסות. כמי שכבר חצתה את רף מאה מיליון השקלים בהשקעה בקבוצה, ברקת תעמוד בזה, אבל זה יחייב את המועדון להתנהל בצורה כלכלית הרבה יותר זהירה כדי לא לעבור בעתיד על מגבלות הפייר־פליי.
מעבר לפן הכלכלי, העובדה שהמסגרות היחידות שבהן תתמודד הקבוצה העונה הן הליגה וגביע המדינה, עשויה לגרום למרמור גדול בסגל העמוק. למרות שבשבועות האחרונים נפרדה הקבוצה משלושה זרים – ווקאמה, תומאש פקהארט והשוער יאניס אנסטיס (ביום שישי האחרון) – הסגל עדיין מונה 21 שחקנים בכירים ובמהלך העונה יצטרפו שלושה שחקנים נוספים שיחזרו מפציעות: מיגל ויטור, מיכאל אוחנה ואורן ביטון. ואם לא די בכך, בכוונת המועדון לצרף עוד שני זרים חדשים. קשה לראות איך ברק בכר שומר על איזון בסגל כל כך גדול, כשלקבוצתו רק משחק אחד בשבוע.
הבעיה היא שאת הקיץ הזה בכר ירצה לשכוח. הרבה מהמאפיינים של באר־שבע בשנים האחרונות נראו כאילו התפוגגו. הוא כבר לא נקי מביקורות, האוהדים כבר לא רואים בו פרה קדושה, אך מעמדו כאמור עדיין יציב מאוד, אולי הכי יציב מבין מאמני ליגת העל.
גם במקרה של ולדימיר איביץ', למרות שנכשל במשימה הבסיסית של כל מאמן במכבי – לעלות לשלב הבתים באירופה, ועוד לעיניו של ג'ק אנגלידיס שהגיע למשחק ביום חמישי – ברור שמעמדו לא ייפגע בשלב הזה. במכבי, אחרי שלוש שנים ללא תואר (ותרשו לנו לא להחשיב את גביע הטוטו), ייתנו לו זמן להוכיח את עצמו.