הדו"ח בגין הצילום הראשון ייחס לנאשם נהיגה במהירות של 70 קמ"ש במקום 50 קמ"ש. לאחר ששילם את הקנס הוא קיבל לביתו את הדו"ח השני, שייחס לו נהיגה במהירות של 109 קמ"ש במקום 80 קמ"ש בהמשך הדרך שבה נהג באותה נסיעה.
הוא ביקש להישפט וטען ששני האירועים מהווים עבירה נמשכת ורצופה אחת. הפרדתן לשני כתבי אישום היא מלאכותית, ציין, ויש לדון בהן במאוחד לנוכח העובדה שלא מדובר בעבירות חמורות או כאלה שגרמו לנפגעים.
הוא הוסיף שהמשטרה הכשילה אותו בכך ששלחה אליו את הקנס על הצילום השני רק לאחר שכבר שילם את הקנס על העבירה הראשונה, ומדובר בהתנהלות פוגענית שמצדיקה את ביטול האישום נגדו.
המשטרה טענה מנגד כי מדובר בשתי עבירות נפרדות שבוצעו בשני קטעי דרך שונים – מה שמצדיק הגשת שני כתבי אישום נפרדים. לדבריה, כמה חודשים לפני ביצוע העבירות בוטל הנוהל הפנימי שהיה מקובל בעבר וקבע כי במידה שהעבירות התבצעו בסמוך זו לזו מבחינת זמנים, יש להתייחס אליהן במסגרת אישום אחד.
אבל השופט אבישי קאופמן קבע שלראות בשתי העבירות "אירוע אחד". לדבריו, מדובר באותן עבירות של נהיגה במהירות שמעל למותר אשר בוצעו כחלק מאותה נסיעה, ופיצולן לשני כתבי אישום מעיד על כוונה להחמיר עם הנהג ותו לא.
"הגשת כתב אישום אחד הינה ראויה ונכונה יותר הן מבחינת יעילות ניהול הדיון והן מבחינת הבאת התמונה במלואה בפני בית המשפט המחליט על העונש ומונעת פיצול אפשרי בין מספר שופטים, או אף בתי משפט, במקרה והעבירות נעשות בגבול שטח השיפוט", כתב בפסק הדין.
לגבי ביטול הנוהל שקבע כי שתי עבירות יחשבו לאירוע אחד ציין השופט שהמשטרה לא הציגה את ההחלטה ואף לא הסבירה את הרציונל מאחוריה. נקבע כי מדובר בהחלטה לוקה בחוסר סבירות שמחייבת את בית המשפט להתערב.
לפיכך קבע השופט קאופמן כי המשטרה הכשילה את הנאשם בכך שלא המציאה לו את הדוחות יחדיו, וגרמה לכך שהגשת כתב אישום אחד בגין שתי העבירות תהיה מסורבלת ואף בלתי אפשרית. על כן, הוחלט לבטל לחלוטין את כתב האישום נגד הנהג.