משולש מגלומני

הזגזוגים של פרס, התוכניות הגרנדיוזיות של שרון, האנליזות החדשות לבקרים של ברק - שלושה מגלומנים בממשלה מסוכנים פחות מאחד, יחיד ונחוש

ממשלה שבמרכזה שרון, פרס וברק מכילה מינון נדיר בגודלו של רגשי גדולה. נכון שפוליטיקאים מעצם טבעם, הם אנשים המכירים בערך עצמם ובדרך כלל מפריזים בו, אבל הליכתם של השלושה האלה בגדולות היא התו הבולט ביותר באורח מחשבתם על ענייני המדינה. יש להם נטייה להתנפל על המציאות ולטלטלה בציצית ראשה, ואיש מהם אינו מוכן להסתלק מהעולם מבלי להבטיח כי ספרי ההיסטוריה יבטיחו לו פרק נרחב.

המעניין שבהם הוא שמעון פרס. בחינת השקפות שבהם החזיק באלף שנות שירותו הציבורי, מגלה זיגזוגים שזיגזוגי ברק הם כביש הסרגל לעומתם. הוא היה סוציאליסט וחסיד השוק החופשי; תומך נלהב בהתנחלויות על גב ההר ואדריכל כל ההסכם העתיד להסירן משם; תומך ב"פשרה פונקציונלית" ואביר המדינה הפלסטינית. הוא הכל והיפוכו. עם זאת – ואולי דווקא בשל כך – הוא המדינאי היצירתי ביותר בישראל לדורותיה. מה פירוש יצירתי? כאשר המציאות נדמית להיות חסרת מוצא, הוא הוגה מציאות חדשה. כך היה, למשל, כאשר הובן שישראל תתקשה להתפתח אם תמשיך להתבוסס במלחמות שדה עם שכנותיה. הפרדיגמה טורפת המציאות, שפרס היה ראש מגשימיה, הייתה העלאת מחיר העימות עד לרמה פטאלית: הכור בדימונה ו"הערפל הגרעיני".

בדומה לכך, ייאושו מן הסיכוי להגיע לפשרה "פשוטה" בין ישראל לערבים, חולל בראשו את "המזרח התיכון החדש", שהוא רצון להקפיץ את עמי האזור אל מעבר לשלב ההיסטורי שבו הזהות הלאומית היא עיקר. בין לבין, פרס מצפצף על אזהרות השימוש במרשמים מדיניים. הוא מתעלם מן הצורך לבדוק איך הודבקו נוצות כנפיו של איקארוס ולסלול מנחת נוח למקרה תאונה.

גם שרון הוא מדינאי של גדולות ונצורות. דומה לפרס מבחינת היומרה והעוז, אבל נבדל ממנו מבחינת המספר של ממדי החשיבה. לו הייתה מלחמת לבנון מתנהלת במעבדה, היה קברניטה מקבל ציון טוב על כוח המצאה שבו הו מחונן. "כצפוי, הניסוי נכשל", היו מדריכיו אומרים לו, "אבל כל הכבוד על המוח הפורה!" הם היו מעירים לו על כך שהתחשב בגורם אחד בלבד מבין הגורמים המשפיעים על יחסי העמים: הכוח הפיסי הצרוף. אכן, "התכנית הגדולה" – לכונן בלבנון ממשלת משת"פים יציבה, שתסלק מארצה את מפקדות אש"ף, וכתוצאה מזה יירגעו המחוזות שכבשנו בא"י המערבית, והלחץ יופנה אל הממלכה ההאשמית, שתיהפך לרפובליקה פלסטינית - הייתה מגדל קלפים מרהיב ביופיו. כזאת הייתה, כל עוד הייתה בחזקת תכנית בלבד. אם שרון בגיל 73 עודנו מי שהיה, מעטים הסיכויים שיסיים את תקופת כהונתו מבלי שינסה לעולל איזו עלילה כבירה, שתשנה את המציאות מיסודה ובחטף.

בלבו של הצעיר בחברי השלישייה מפעמים רגשי הגדולה העזים ביותר. כה רב האמון שהוא נותן בכוחו האנליטי עד שהוא סבור שיש רק דרך אחת, הדרך שבה בחר אמש, להתבונן במציאות הכאוטית. הצד העגום והמשעשע שבתכונתו זו היא מנהגו "לקבוע" ו"להישיר מבט", ולהיות "נחוש" ו"משוכנע לחלוטין" באמיתות קביעותיו הנסתרות מדי יום. הצד המסוכן שבה הוא נכונותו לפעול "בצורה נחושה" על סמך אנליזות מעמיקות, שאליהן הגיע רק הבוקר, בעקבות התייעצות מעמיקה אתו ועם עצמו.

ייתכן שמדינאי יחיד הלוקה במגלומניה, מסוכן יותר משלושה מגלומנים השרויים יחדיו בממשלה אחת. ייתכן שהם לא יניחו איש לעמיתו ולנסות לחולל מעשים שגיבים, פן מעשהו של האחד ידחק את זולתו מספרי ההיסטוריה. הללויה! יכול להיות שניצלנו.

 

פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות",18.2.2001