כשחדשנות פוגשת היסטוריה: אתגרים באדריכלות חדשה

האתגרים הגדולים של הארכיטקטורה המודרנית, עוסקת בשילוב בין חדשנות לבין היסטוריה וגם הסטודנטים הישראלים לאדריכלות לא נשארים אדישים לטרנד. כמה מהם הציגו בתערוכות הגמר שלהם פרויקטים מרעננים שלוקחים את הארכיטקטורה הישראלית כמה צעדים קדימה

בשיתוף אוניברסיטת אריאל

 

ארכיטקטורה עוטפת אותנו בכל מקום ובכל זמן: היא נוכחת במרחבים פרטיים וציבוריים, ומגדירה את האופן שבו אנחנו תופסים את הסביבה, מתנהלים בה והופכים אותה לשלנו. אחד האתגרים הגדולים של הארכיטקטורה המודרנית, עוסקת בשילוב בין חדשנות לבין היסטוריה.

 

אדריכלים היום עוסקים רבות בניתוח מבנים ומרחבים קיימים ובשילוב אלמנטים חדשניים בתוכם, באופן שמצד אחד יישמר את הקיים ויחמיא לו, ומצד שני יביא לידי ביטוי חדשנות מודרנית ועדכנות. פרויקטים כאלה, בונים עיר, מחדשים אותה ומרפאים אזורים ומתחמים שנזנחו

 

פרויקטים אדריכלים מהסוג הזה מושכים תשומת לב מיוחדת. ברחבי העולם, החל מתוספת הפירמידה של מוזיאון ה"לובר" בפריז, דרך בניין הסוויס רה ("הגרקין") בלונדון ועד למוזיאון המלכותי של אונטריו בקנדה - אדריכלים מתלבטים כל הזמן לגבי הדרך הנכונה להציג שילובים של חדש וישן.

 

ה"חדשנות" במקרים האלה יכולה לבוא לידי ביטוי החל משלב הרעיון והתכנון, ועד לבחירת החומרים - כשהחשיבות של שימור ההיסטוריה תמיד נמצאת ברקע, לצד הבנה מעמיקה של האתר או המבנה והחשיבות המרחבית שלו.

 

 

פרויקטים שלוקחים את הארכיטקטורה הישראלית קדימה

גם הסטודנטים הישראלים לאדריכלות באוניברסיטת אריאל לא נשארים אדישים לטרנד. כמה מהם הציגו בתערוכות הגמר שלהם, פרויקטים מרעננים שלוקחים את הארכיטקטורה הישראלית כמה צעדים קדימה.

 

"אנחנו רוצים לאפשר לסטודנטים לחשוב מחוץ לקופסה", מסביר איציק אלחדיף, אדריכל וסגן ראש המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל. "הסטודנטים שלנו עוסקים במבט חדשני על המציאות ותגובה אליה. חלקם עושים את זה בפרויקטים פיזיים לגמרי, אבל חלקם גם רעיוניים ואפילו עיוניים. זה מה שמאפיין עבודה מחקרית על ארכיטקטורה".

אלחדיף מספר על כמה מהפרויקטים הבולטים של השנה: "סטודנטית בשם לילך הרצוביץ', שאת הפרויקט שלה הגשנו למועמדות פרס עזריאלי היוקרתי, החליטה להיצמד למקום שבו היא גדלה - שכונת גבעת השלושה בפתח-תקווה, ולנסות לפרק באמצעותו את הקוד של ישראליות. היא ניסתה להבין מה 'ישראלי' בעיניה ובעיני כולנו, והשליכה את זה אל תוך המרחב הפיזי. היא ממש נותנת פרשנות מרחבית לאלמנטים שנתפשים כישראלים - למשל 'חוצפה'. זה פרויקט מעורר השתאות".

 

פרויקט נוסף שמועמד לפרס היוקרתי הוא זה של הסטודנטית חן עיני, והוא ממוקם על הגבול שבין בת-ים ליפו. "באופן מילולי, על רחוב ששמו הגבול", מסביר אלחדיף.

 

"עיני מנסה באמצעות הפרויקט לפענח איך אפשר להתמקם בשטח ביניים - מצד אחד יפו, שיש לה היסטוריה של אדריכלות עם חצרות ועם בנייה בקווי אפס, לעומת בת-ים שמציגה מן בנייה מודרנית - בניין אחרי בניין. עיני מנסה לייצר נוסחה מחודשת שמצד אחד מאמצת את הטיפולוגיה של החצר מיפו ובו בזמן לוקחת מבת-ים את הטיפולוגיה של האובייקט שלה, ובכך יוצרת משהו חדש".

 

 

גם הסטודנטית הילה חיון עדני, סטודנטית באוניברסיטת אריאל, מתייחסת בפרויקט שלה למרחבים עירוניים קיימים - הפעם בבאר-שבע. היא בוחרת לעסוק בעובדה שלמרות היותה מטרופולין הנגב, בבאר-שבע לא מתקיימת עירוניות. הפרויקט שלה ממוקד באיזור שבין אוניברסיטת בן-גוריון לבין שדרות רגר, בו היא מבקשת ליצור מרחבים קהילתיים מוצלים הלוקחים בחשבון את האקלים המדברי, והמשלבים מגורים, מסחר וכיתות לימוד.

 

"אחד הדברים הבולטים בפרויקט הזה הוא הטיפול בחזית", מסביר אלחדיף, "היא חוקרת איזו שפה אדריכלית צריכה להיות במרחב כזה, ועושה עבודה יוצאת דופן בעניין".

 

בשיתוף אוניברסיטת אריאל