מבוסס על סיפור אמיתי

גילה אלמגור הצילה את משה דיין מלאסוף זונה מול המצלמה, עדן בן זקן ניצלה מחומצה לפנים, גדי סוקניק חילל חליפת צלילה, מנחם גולן פיטר קוף, עפר שכטר הסתבך ביריחו, דייב גהאן מת וחזר לספר, אודי כגן שתה יותר מדי חשיש ועוז זהבי חטף יריות קלצ'ניקוב

עומר אדם

הקריירה של עומר אדם התחילה להמריא בזמן שניגש לבגרויות. מבית הספר הוא היה ממשיך לסיפון ה'מג'יק 1', ספינת התענוגות וההימורים. לקראת הבגרות בהיסטוריה הוא הביא את חומר הלימודים בתיק. רק היה לו קשה לשמור על הריכוז. "שלושה ימים אנחנו מבלים שם, כמה זמרים, ליאור נרקיס, איציק שמלי – עד שהמנהל שלי, אסף אטדגי, הושיב אותי בחדר ואמר לי, 'אתה לא יוצא שעתיים, לומד להיסטוריה'. אמרתי לו, 'טוב'. אבל בחוץ הייתה שמש, מוזיקה, קרחנה, כולם בקזינו, אין כוח להיסטוריה. איך שאני יוצא החוצה הוא תופס אותי, 'תחזור ללמוד'. ברחתי לו". ובכל זאת הוא חזר לתיכון, בידיעה שבערב אחד, הוא מרוויח יותר משכר שנתי של מורה. "והמנהל צועק עליי ומשאיר אותי שעות. יש בזה משהו הזוי. אבל אני תלמיד רגיל. מפריע כשצריך. לא תראה אותי נכנס עם פוזה וכל זה. אני גם הולך להופיע בחתונה של המחנכת שלי".

 

עוז זהבי

כמה חודשים אחרי מסע הכומתה האדומה, עוז זהבי מצא את עצמו בחברון. מאבטח את פוקדי מערת המכפלה. בסוכות פתח מחבל ערבי בצרורות לעברו. הוא זחל מאחורי שקי פק"ל, דרך את הנשק והתחיל לירות באוויר. "פתאום היריות מפסיקות, אני מרים את הראש ורואה שלושה אנשים מסתתרים. אבא ושני ילדים. אני דורך את הנשק וממשיך לירות. אחד מהילדים קפץ עליי, כולו פצוע לחלוטין, מדמם, מסתתר. ותוך כדי אני מרגיש שהמחבל יורה עליי. אני שומע את הכדורים מחוררים את שקי החול, ורואה את הקיר מאחוריי מתפורר מיריות ומתחיל ליפול עליי".

 

זהבי נכנס לשוק. לא הצליח לזוז. קפא מפחד. "שמעתי את הכדורים שורקים לידי. המחבל ירה עליי בקלצ'ניקוב, כדורים גדולים מאוד, ואני רואה אותם פשוט עוברים לי בין הרגליים. וכל מה שאני ממלמל זה, 'אני לא מת, אני לא מת, אני לא מת‭,'‬ ככה עד שהיריות הפסיקו. יצאתי מחוץ לעמדה וראיתי את האבא של הילד שהסתתר מאחוריי שוכב על הרצפה. הוא חטף כדורים בגב. ניסיתי לעשות לו הנשמה, אבל הוא כבר היה מת". זהבי עמד למשפט צבאי, הואשם שלא פעל כראוי לצנחן, והודח מהחטיבה.

 

גילה אלמגור

לתפקיד הזונה ב'מלכת הכביש', גילה אלמגור עשתה תחקיר בעצמה. אחר כך, בזמן הצילומים, עמדה על הכביש, ליד הבית האדום, איפה שפעם היו מתקבצות העוסקות בתחום, לבושה בבגדי עבודה. פעם הגיחה מכונית אמריקאית גדולה. "ובתוכה יושב מישהו, שאתה לא יכול לטעות בו. 'בואי חמודה, מה שלומך?' אומרת לו, תיסע מפה, מהר. 'מה, אני לא מוצא חן בעינייך?' תעוף מפה! לטובתך, תיסע. והוא מתווכח איתי, 'תיכנסי, ניסע לטייל' – לא לטייל, תיסע מפה! אני גילה אלמגור, אני עושה סרט! ועם התחת שלי, מחביאה אותו מהמצלמה. נתן גז ונסע. ומנחם גולן עוד צועק מרחוק, מה את מסתירה את הפריים? וככה התחת הגדול שלי הציל את משה דיין. הקליינט זכר את זה טוב ממני. יום אחד נפגשנו באיזשהו אירוע והאישה שלצידו אמרה, גילה, תדעי שאנחנו כל כך אוהבים לראות אותך על הבמה. ומשה הוסיף, כן־כן. שנינו אוהבים אותך מאוד".

 

גדי סוקניק

השירות הצבאי בשייטת של גדי סוקניק היה סוער במיוחד. הוא השתתף במבצע 'אביב נעורים', כשאהוד ברק המטכ"ליסט התחפש לאישה. "עזוב אותך מהנקבות האלה". הוא צלל בנחל הקישון המזוהם, "מהאלפיון העליון של אלה שהיו שם הכי הרבה, גרתי שם, התאמנתי שם, מכיר כל עמוד בתוך המעגן. ולא העלינו על דעתנו מה קורה".

 

זו הייתה גם התקופה של ההשתכרויות הגדולות. "בשייטת היינו שותים, מפוצצים. בסופי שבוע, בשלבים של המסלול, אחרי פעולה - חוגגים ומשתכרים עד הסוף. אבל אי־אפשר לצלול כשאתה שיכור. עד כאן. אתה עלול להקיא בפנים. להשתין כן, אתה כל הזמן מנסה להזרים משהו שיחמם לך את האיברים. אפילו יצא לי לחרבן בתוך החליפה. מה לעשות, צריך לשירותים בלב ים. איפה תעשה?"

עדן בן זקן

עדן בן זקן גדלה בפנימייה לנערות בעייתיות בקריית טבעון. זה היה סיוט. צעקות מכל הכיוונים. בלילה היו נועלים את החניכות בחדרים, אי־אפשר לצאת חוץ מלשירותים. הייתה לה התפרצות אלימה על אחת המדריכות, אחרי שזו העירה אותה בשש בבוקר ודרשה ממנה לרוקן פחים. עדן העיפה לה מכה. בלילה הכי גרוע היא התעוררה וראתה מעליה חבורת בנות, שהגיעו עם חומצה ירוקה, כזו שמנקים איתה אסלות. הן איימו לשפוך אותה על הפנים שלה, בגלל שבן זקן דיברה יום קודם לא יפה על אחת מהן. למזלה, בחור מהפנימייה, שעבר במקרה ליד, חילץ אותה מזה. היא נותרה שרוטה.

 

זאב רווח

זאב רווח ויונה אליאן התארחו פעם בפסטיבל קאן. רווח ראה שם שחקנית צעירה, "עם התחת בחוץ, ואני מסתכל - מה זה שחקנים, לעומת תחת כזה יפה?!" הוא התערב עם נציג הממשלה בפסטיבל על 1,000 פרנק שהוא נוגע לה בישבן. "ברגע שאמרתי 1,000 פרנק והוא אמר 'כן' - אין שום כוח בעולם שאני לא אעשה את זה. אמרתי, איך אני אצא מזה? היא תיתן לי סטירה פתאום ויהיה בלגן ויגידו שישראל שולחת שחקנים מטורפים וזה. אבל כנראה שאני יותר מטורף ממה שחשבו - ליטפתי לה את התחת והיא הסתובבה ואני אומר לה, 'זה הרבה זמן שלא ראיתי אותך, אני לא אשכח את הערב שהיינו ביחד'. ואני מחבק אותה ומנשק אותה והיא אומרת בראש, 'אלוהים אדירים, מי זה הפרח' הזה? אלוהים אדירים, איזה ערב...' ככה יצאתי מהדבר הזה. ויונה אליאן אומרת לי, 'אתה הכרת אותה!' אוי, אנחנו צחקנו הרבה אז. ידעתי איך לנגוע לה בתחת!"

 

ציון ברוך

ציון ברוך לא יכול להתפתח בשום מסגרת. בגלל זה הוא לא למד כלום. בהסכמת המנהל, היה מגיע לבית הספר רק כדי לא להסתובב ברחובות. אף פעם לא השתתף בשיעורים. לא קרא ספר, כלשהו, מעולם. "לא מסוגל. זה משעמם אותי, זה מזכיר לי את הלימודים. בתור ילד הביאו לי 'קופיקו' ולא הייתי מסוגל אפילו לקרוא את זה. רק הסתכלתי על הציורים. עזבו 'אנה קארנינה' - דברים הכי פשוטים שאנשים קוראים, 'מי הזיז את הגבינה שלי‭,'‬ 'חוכמת הבייגלה' או 'מלאך או שטן' של שרה אנג'ל, לא קראתי. כשיש תסריטים ללמוד אני מביא ידידה שמקריאה לי. כל הידע שלי זה נטו מאנשים. אבא שלי אמר, 'אתה יודע לשחות? זה מספיק'. רוב האנשים עובדים בלהיות משכילים. לי זה לא מעניין את התחת".

 

אורלי קסטל־בלום

הבחור הכי חתיך בשכבה מעל הזמין את אורלי קסטל־בלום להופעה של שלום חנוך בצוותא. היא הייתה בעננים. "גמרנו. עשיתי את שלי. אם אני מגיעה עם בנאדם כזה אני מסופקת. באתי מוכנה להתחלה של חברוּת". באמצע ההופעה הוא אמר שהוא יוצא רגע וכבר חוזר. הוא יצא ומעולם לא חזר. "כולם מסביב חושבים שהבנאדם הבריז לי באמצע פגישה. ולא היה לי גרוש עליי. ואי־אפשר היה לחזור ב־12 וחצי בלילה אלא ברגל לבבלי. אין 'אבא, בוא תיקח אותי' בווטסאפ". קסטל־בלום חיפשה למחרת במודעות האבל ולא מצאה דבר. האיש לא התגלה מעולם. נשארה רק דמות של לוזר גמור, שהונצחה באחד מספריה.

 

ירון לונדון

לרגל צילומי הסדרה 'לונדון פינת בן יהודה' פגש ירון לונדון את הסופרת מיכל זמיר. הוא הכיר רק אחד מספריה וחשב שהיא נאה, אבל תחקירן התוכנית, גלעד מלצר, שיכנע אותו. "'הוא אמר, יש לי מישהי. אמרו לי שהיא התחילה בכתיבת רומן ארוטי". כשנפגשו, משפט הפתיחה של לונדון היה: "יופי, אז כתבת על זיון בתחת. מה תעשי בספר הבא? כבר לא יהיה לך על מה לכתוב". זמיר לא מיצמצה. "אין דין זיון אחד בתחת, כדין זיון אחר בתחת", ענתה. "נפעמתי ממנה. והתאהבתי בה. אמרתי לעצמי, 'לא ייתכן שיש אישה כזו. אחת כזו לעולם לא תהיה לי'". ומאז הם ביחד.

 

ליידי גאגא

בתחילת הדרך, ליידי גאגא נסעה איתנו חשופת חזה בלימוזינה, בדרך לשדה התעופה. באמצע גם סיפרה על ההשראה שלה ללהיט הענק 'פוקר פייס'. "אתה יודע על מה הוא נכתב? כשהייתי עושה את האקס שלי, הייתי מפנטזת על נשים. ידעתי שזה גורם לו להרגיש לא בנוח. אז הסתרתי את זה ממנו. פוקר פייס. לא פינטזתי על בחורה ספציפית". גאגא, שהתלוננה על כך שגברים "נרתעים משלישיות", הציעה את המודל שלה למונוגמיה מוצלחת: "הייתי עושה לחבר שלי ארוחת ערב, מבשלת לו קציצות כשאני לבושה בתחתונים וסטילטו".

 

בועז דוידזון

מנחם גולן קנה את הזכויות של 'קופיקו' ורצה לעשות מזה סרט באנגלית לכל המשפחה. הוא הזמין את הבמאי בועז דוידזון לאודישן של הכוכב: השימפנזה שהופיע בקומדיה עם קלינט איסטווד. "הקוף מתחיל להעיף כל מיני מהדקים ודברים מהשולחן, ואז מנחם אומר לנו, 'תכירו, זה הבמאי, ועכשיו אני אגיד לכם מה הסיפור'. ואז מנחם מסתכל על הקוף, 'ואתה אוהב את הילד', והוא מדבר לקוף כאילו שהקוף הוא בן אדם לגמרי!"

 

למחרת ניגשו לצילומי ניסיון. "ואולי שתי דקות מאז שאמרנו 'אקשן' הקוף נשך את הילד טוב־טוב. מנחם צעק למאלף, 'קח את הקוף שלך לעזאזל, אני לא אוהב אותו, אף אחד לא יעבוד איתו בהוליווד!'" ואז פנה לדוידזון: 'מי צריך קוף? שטויות! אנחנו נעשה מסכה של קוף!'" גולן הביא גמד, המלבישה תפרה לו תחפושת של קוף. "ומנחם אומר, 'זה נראה יותר טוב מקוף', לקח אותו ביד והלך איתו מפקידה לפקידה ואמר, 'הוא נראה כמו קוף או לא קוף?' וכולן ענו לו, 'כן בוס, זה קוף'. בצילומים באפריקה זה היה בושה, בעיקר כשאתה מצלם ועל העץ יש קופים אמיתיים".

 

אורי גלר

ג'ון לנון נתן פעם ביצה במתנה לאורי גלר. לנון טען שהוא ראה כדור אור שיצא ממנו חייזר, שנתן לו את הביצה, וביקש מגלר שישמור עליה לכל החיים. באותה תקופה סבל גלר מבולימיה מאוד רצינית. הוא היה נכנס למסעדות ומזמין את כל הקינוחים. שבע עוגות. כל כך השמין, עד שהמפיק של הבי־ג'יז אמר לו, "אני רוצה לעשות איתך סרט, אבל אתה נראה כבד מדי". "ואז נזכרתי בסרטים על רומא העתיקה. הם היו עושים משתה, הולכים לצד, תוקעים נוצה, מקיאים וחוזרים לאכול. אז הלכתי לשירותים במסעדה, הכנסתי אצבע והקאתי. מסתבר שזה ממכר. אחרי שנה כזאת הרופא אמר לי, 'מיסטר גלר, יור אר גואינג טודיי'. ואז ג'ון לנון אמר לי, 'אורי, אתה נראה כמו ניצול מאושוויץ. לך תמצא רוחניות. סע ליפן'. טסנו כולנו ליפן וגרנו שם יחד שנה. היה מדהים. ואני זוכר שצעקתי בעברית, 'אחת, שתיים, שלוש - תעצור!' וזהו. מאז לא הקאתי יותר".

 

ליאור סושרד

האסטרטגיה של ליאור סושרד הייתה להתחבר למפורסמים. היה טס לאיזו עיר בגרמניה, הולך למלון יוקרה ומחכה ליד הפרארי של איזה מיליארדר מפורסם. כשהוא היה מגיע, סושרד היה מבקש ממנו לחשוב על מספר, מנחש מהו ומזמין אותו לאירוע הבא שלו. פעם אחת הוא ישב במיאמי בבית קפה וראה שמצלמים איזו מישהי ברחוב. התברר שזו דונה קארן. "הלכתי אליה ואמרתי, 'אני ליאור ואני קורא מחשבות', עשיתי ניסוי שהצליח". זה הוביל להופעה פרטית אצל DKNY בבית. גם רנה זלווגר הייתה שם ושתתה קצת יותר מדי. היא התחילה לשאול את סושרד, "אתה יכול להביא מישהי לאורגזמה בלי לגעת בה?" "בטח", הוא ענה. "נו, אז תראה לי", המשיכה זלווגר. סושרד התקפל. "אני לא יכול עכשיו. זה קשה". אבל הוא עדיין שומר את הטלפון שלה.

 

עפר שכטר

עפר שכטר התמכר להימורים בגיל צעיר. מיד אחרי שקיבל את הרישיון, עולה על האיסוזו של אבא ודוהר לקזינו ביריחו, לשולחן הבלאק־ג'ק. שכטר התמקצע, קרא המון ספרים באנגלית, אפילו צירף חברים שיעזרו לו לספור, כמו בסרט '21'. שכטר לא ויתר על שוטטות פעילה בעיר יריחו עצמה. למשל, בפעם שחבר שלו שכח להביא חולצה מכופתרת, אז הם עצרו ליד המוכר בייגלה וקנו ממנו את שלו. לילה אחד הם חזרו הביתה גמורים בחמש לפנות בוקר. על הדרך אספו טרמפיסט, אמריקאי מוזר שלא דיבר מילה. מתישהו שכטר נרדם על ההגה. "והדבר הבא שקורה הוא שאני מתעורר, ואני רואה יד מושטת, ביני לבין החבר שלי. שנינו נרדמנו והטרמפיסט תפס את ההגה. הציל את החיים שלנו. מטורף! מוסר השכל: טוב לקחת טרמפיסטים".

 

רשף לוי

בגיל תשע, רגב לוי רץ לתוך דלת של זכוכית עם הידיים קדימה וחתך את עצמו והתחיל לאבד דם. האבא רץ איתו על הידיים למיון. הוא קיבל עירוי דם. שם הצילו אותו והרגו אותו בבת אחת. רק בדיקה במהלך השירות הצבאי גילתה לו שהוא נשא HIV. אחיו הגדול רשף חזר הביתה וקיבל את הבשורה. "כל האחים שלי רצו לסלון ונעמדו מולי בשורה. אמא באה רועדת ואמרה לי, 'רגב רוצה לדבר איתך'. נכנסתי לחדר שלו והוא אמר לי את זה בפנים. 'רשף, יש לי איידס'".

 

רשף המשיך להופעה המתוכננת שלו באותו ערב וסיפר לקהל שאח שלו חולה במחלה סופנית. "'ההצגה חייבת להימשך' זה בטח משפט שהמציא אמרגן שלא התאים לו לבטל הופעה". רגב ישב בקהל. ביום שהוא מת, בהוספיס לחולי איידס של תל השומר, בני המשפחה התכנסו ואספו את החפצים שנותרו. רשף החזיק את המשקפיים שלו ביד, והחל לבכות. ומאז הוא חותם על כל יצירותיו בשם רשף ורגב לוי.

 

רבקה מיכאלי

פעם יוסי גרבר, כשכבר היה עיוור לגמרי, הציע לרבקה מיכאלי גראס רפואי. אחרי שאכטה־שתיים היא נפלה על הארץ בלי יכולת לזוז, ונשבעה שלא תעשה את זה שוב. אחרי חודש במסיבה באלנבי מישהי הציעה לה סחיבה, וכמובן, רבקה לא אמרה לא. "טאק, ואני על הרצפה. מישהי ישר צעקה, 'אוי ואבוי, מה קרה', שלומי שבן פתאום שם מעליי. אומר לי, 'רבקה מיכאלי, מה קרה לך?' אמרתי לו, 'קיבלתי'". היא חזרה הביתה לאפקה באוטו. "ופתאום אני לא יכולה לאמוד טוב את המרחק ביני ובין האוטו שלפניי, ביני ובין הרמזור. מגיעה לסוף אבן גבירול, לגשר של הירקון, וחושבת, איך אני בכלל מטפסת עליו עכשיו עם האוטו? הוא נראה לי ב־‭90‬ מעלות. וכמובן, זאת הייתה הפעם האחרונה שלי. די, בזה סיימתי".

 

דייב גהאן

החיים שאחרי המוות ממש מעולים עבור דייב גהאן, הסולן של דפש מוד. בעיקר כי הוא מעביר אותם פה, למטה, על כדור הארץ. המוות ההוא, מוות קליני, אי שם ב־96' אחרי יותר מדי הרואין, לא היה נורת אזהרה - זה היה תמרור עצור שנופל מגורד שחקים ישר על הראש. "הייתה שם חשיכה גדולה, הלב שלי לא פעם במשך שתי דקות", הוא מספר על הרגעים שבהם היה בלימבו. "ידעתי בתוך תוכי שמשהו לא בסדר. לא היה שם איזה אור לבן כמו שמספרים, רק חושך. כשהתעוררתי שאלתי את הרופאים, 'הייתה לי מנת יתר'? הם ענו: 'לא דייב, מתת'". לפי הארכיונים, גהאן חי או מת כבר ארבע פעמים לפחות. מיקס בין מנות יתר וניסיונות התאבדות, פיצוי על יותר מדי תהילה ופחות מדי אהבה בילדות. "היו לי הרבה רגעי שפל בחיים, הרבה פעמים הרגשתי ממש אבוד, דג בלי מים. חייתי בצורה מאוד קיצונית, מאוד מהירה. עבדתי קשה. אם אלוהים חילק מכסה של סמים ואלכוהול לכל אחד, אני את שלי עברתי מהר, עד לשלב הבלתי נמנע של החרטה הקשה". ואז הוא עובר לצטט מהשיר הבלתי נמנע של 'הוורב', "הסמים כבר לא עובדים".

 

אודי כגן

מפיק מוזיקלי מפריז החתים את אודי כגן על חוזה לאלבום. במשך שנה וחצי נע על קו פריז־תל־אביב, ואז עבר לגור בעיר האורות והקליט שם אלבום באנגלית בשם 'Tears & Candies'. "ניגנתי גיטרה חשמלית ואקוסטית, כתבתי והלחנתי את החומרים. אני עדיין מקבל כסף מהאקו"ם הצרפתי. האלבום נמכר אפילו ביפן. מה שבאמת רציתי היה לפוצץ את עצמי בסמים, להגיע לפסגה, להישרף ולמות כמו מוריסון.

 

"חוץ מלהזריק עשיתי את כל השיט. קוק, ל־ס־ד, קריסטל, אם־די. מכל אלו נפלתי דווקא על חשיש, אכלתי סוליה שלמה. לאט־לאט כל העולם התחיל לנזול. זחלתי בגינה אחורית, צילצלתי לאמא שלי בבכי ואמרתי: 'אני מתקשר להיפרד, הם באים אליי'. פחד אמיתי שאני עובר לצד השני. אמא שלי הזמינה אמבולנס. במיון עשו לי שטיפת קיבה. כשהגיעה הנוירולוגית, אמרתי לה: 'אני רוצה נשיקה'.

 

אסי עזר

ב־2006, כשאסי עזר היה כתב של גיא פינס, הוא טס לסקר את פסטיבל קאן. "בכלל לא הבנתי לאן אני נוסע. אני אראיין אנשים מפורסמים? יצא שראיינתי את בן הזוג של אלטון ג'ון, דיוויד פרניש, והוא הזמין אותי לבוא למסיבה על יאכטה. אני מגיע, יש שורה של אנשים, ואני רואה את מיק ג'אגר יוצא ואת בר רפאלי אחריו. ואני מכיר אותה כבר, אז אני בא לקרוא לה, אבל מאבטחים של ג'אגר מעיפים אותי על הרצפה והיא נכנסת איתו לרכב ונעלמת. אני בא לעלות ליאכטה ואומרים לי, 'לא־לא, זו לא היאכטה הזאת. תעלה על הסירה הקטנה. עולים על סירת משוטים ליאכטה מטורפת, אולי הכי גדולה בעולם. אני מגיע, רואה את בראד פיט מולי ומרגיש בהזיה. מרוב שאני בלחץ, אני יורד חזרה לסירה. לא נכנס פנימה למסיבה. אני רואה ששון פן ובונו יורדים גם, שיכורים. אז אמרתי, 'אני חוזר איתם'. אנחנו נכנסים לסירת פדלים הזו ופאקינג בונו שר את One עם שון פן. אני, בונו, שון פן ואין לי מצלמה לתעד. סיפור מטורף. למחרת ראיינתי את איאן מק'קלן והוא נישק אותי על השפתיים והלך".

 

שלמה בראבא

הדבר הדומיננטי בילדות של שלמה בראבא היה האיסורים של אמא שלו. "הוועדה המסדרת שיושבת בראש שלי. רצחתי את אמא שלי בראש שלוש פעמים ביום במשך שנים! כשהפסיכולוגית שאלה אותי למה אני מרגיש אשם, אמרתי, 'איך לא ארגיש אשם? רצחתי אותה יום־יום. באופן אובססיבי'". הוא היה מקשיב לתסכית הרדיו 'המסך עולה' ששודר בשבתות ב‭.11:00־‬ "היה סיפור על איזה אי טרופי, והשחקן שרגא פרידמן מ'הבימה' אמר את המשפט: 'לו רק ראית את שדיה המפזזים של בהיה הקטנה‭.'‬ קפאתי במקום לשעות. רצתי למחסן. ימים שלמים לא יצאתי מזה. אתם לא מבינים את עוצמת החוויה הארוטית של לשמוע ברדיו על שדיה המפזזים של בהיה הקטנה. ייסורים. ייסורים". עד שאמא תפסה אותו על חם, "מה להגיד, עושה בעצמי מעשה מגונה? זה התחיל מאוד מוקדם אצלי. אז היא אמרה לי, 'אם עוד פעם תעשה את זה, אני אמות".

 

אמיר דדון

אחרי הפרידה מאשתו קרן, אמיר דדון מצא עצמו נטוש. "רגעי בדידות, געגוע לילדים, הבית שעברתי אליו ריק לגמרי. מת מרעב, לוקח איזה קופסה של טונה, קולט שאין לי אפילו פותחן, נותן מכות בפחית עם סכין. ובא לי פשוט למות". אז הוא הלך לאיקאה. "אני אקנה שם הכל, ויהיה חדש ומדהים. מגיע לשם, ואת המזרון הזוגי – הכי ענק שיש – הבנתי שאני יכול להעמיס לבד, על הגג של האוטו. חורף, נובמבר. התחיל לרדת מבול מטורף. אני יוצא וקולט שהמזרון זה פאקינג הר, כבד בטירוף. לא מצליח להעלות את זה, תקוע בחניה, והגשם יורד עליי, כל הזמן.

 

"פתאום עוצר ג'יפ ומסתכל עליי מישהו. 'אני לא מאמין! אמיר דדון! איזה מדינה מחורבנת!' הוא צועק, 'אמן כמוך עושה עבודות סבלות?!' הוא יורד מהאוטו ובגשם עוזר לי להרים את המזרון, וכל הזמן הוא ממשיך: 'אמיר דדון! תאמין לי, איזו מדינה מזוינת! אמנים כמוך צריכים לשבת בבית ולכתוב שירים, ולא לסחוב מזרונים!'"

 

אריק איינשטיין

אריק איינשטיין הכחיש שתאונת הדרכים הקשה שבה היה מעורב גרמה לו להפסיק לשיר. "יש לי את כל התמונה בראש. נסענו ברחוב ריינס בתל־אביב ליד בית הרופאים, ואוטובוס נכנס בנו בירידה של פרישמן. הוא פוצץ אותנו מקדימה, מעך את האוטו לגמרי. רק את השנייה של הבום אני לא זוכר משום מה, המכה הזו נמחקה לי. חברה שלנו רבקה נהרגה. כמה דקות אחרי זה כבר הייתי בהכרה, מטושטש. נשברו לי הצלעות והרגליים, נפתח לי הראש. דבר ראשון תפרו לי בבית החולים את הראש. ד"ר תומאס לויאב, חבר, טיפל בי. תוך כדי תפירה הוא אומר לאחות: 'את רואה, זה היה אריק איינשטיין, עכשיו זה אריק פרנקנשטיין'. התחלתי לצחוק ואמרתי לו שיפסיק כי כאב לי. שלושה שבועות הייתי בבית חולים. סימה נפצעה קשה ויצאה מזה, היה לה שטף דם בראש. אמיר שלנו היה בן שבעה חודשים. שכבתי בבית אחרי שעזבתי את בית החולים, וכל הזמן אני שומע ברדיו את 'יושב על הגדר'. זה נהיה פתאום להיט. לפחות שמחתי שהשיר תפס. התקליט יצא ממש לפני התאונה.

 

"אבל לא הפסקתי להופיע בגלל זה. הפסקתי ב־1981. זה היה הדרגתי. הרגשתי שזה קשה לי נפשית. המעמד של לעלות ולהופיע בפני קהל היה בלתי נסבל. לא רוצה שיביטו עליי. רוצה לשיר בשקט".

 

ליהיא גרינר

ליהיא גרינר המציאה טכניקה ייחודית להפרעת האכילה שלה: לא לבלוע ולא להקיא. "כשהתחלתי את הדיאטה הייתה בדיוק מימונה ואמרתי או מיי גוד, מה אני אעשה?! אני חייבת מופלטה. זה מה זה טעים, מאמי. עם דבש וחמאה. אמרתי, אין, אני חייבת לטעום את זה. חייבת. ואני עם אוכל זה כמו נרקומנית בגמילה. אבל אני בדיאטה. אסור לי. ברור לי שאני לא מכניסה את זה לקיבה שלי. לא בולעת. לקחתי מהמופלטה את הביס הכי גדול שאני יכולה. לעסתי, הוצאתי את כל הטעמים, זה היה כל כך טעים. ואז פשוט הוצאתי את זה מהפה, שמתי במפית. אני פאקינג גאון: טעמתי, נהניתי, קיבלתי מה שרציתי - אבל אני לא אכניס את הבצק הזה לקיבה. זה פאקינג נורא, ומה שזה יעשה לי לגוף לא שווה את זה. צריך לזכור שרגע על השפתיים - כל החיים על הירכיים".