לפני כשלוש שנים אישר בית המשפט מתן הפטר מותנה לחייב אם יפקיד 150 אלף שקל בקופת הנושים, בין השאר באמצעות מימוש הזכויות הפנסיוניות שלו. בעקבות זאת פנה החייב ל"מגדל" וביקש ממנה להעביר את כספי ביטוח המנהלים שלו לקופה. החברה אמנם הסכימה לעשות זאת אך דרשה לקזז מהכספים חוב של כ-17 אלף שקל שצבר כשלא עמד בהחזרי הלוואות שנטל ממנה.
בבקשה שהגיש החייב לבית המשפט כדי שיורה ל"מגדל" להעביר את הכספים במלואם, הוא טען כי מאחר שהחברה לא הגישה תביעת חוב בתיק פשיטת הרגל, היא לא זכאית לקזז כספים שלמעשה ייגרעו משאר הנושים. בנוסף הוא טען כי החברה לא הוכיחה שעמדה בהוראות החוק שעליהן היא מסתמכת בדרישתה.
מנגד טענה מגדל כי את ההלוואות היא העניקה לחייב בהסתמך על הכספים שצבר בקופת הגמל, וכי בהסכמי ההלוואה החייב הסכים מראש לכך שתקזז את הכספים על יתרות הלוואה לא מסולקת. החברה הפנתה להוראות החוק וטענה שהיא נחשבת ל"נושה מובטחת" שלא חייבת להגיש תביעת חוב כדי לזכות במה שמגיע לה.
אבל השופטת תמר נסים שי החליטה לקבל את בקשת החייב. היא ציינה כי קופה שרוצה לקזז כספי הלוואה מתוך כספים פנסיוניים צריכה לעמוד בתנאים מסוימים המנויים בתקנות המסים ובפקודת פשיטת הרגל – אך היא לא צלחה את המשוכה הזו.
צוין כי מגדל לא טרחה אפילו לנסות להוכיח זאת – היא לא צירפה תצהיר, לא שלחה נציג מטעמה לדיון בבקשה ולא הגישה תגובה לטענות החייב בנושא, אף שקיבלה את הזכות לעשות זאת.
כך למשל, לגבי זכות הקיזוז לפי תקנות המסים כתבה השופטת כי החברה "אמנם מפנה לתקנה לצורך ביסוס מעמדה, אולם מעבר לכך לא הוסיפה מאום, אף שהנטל עליה להוכיח את התקיימות כל דרישות התקנה". נפסק כי בנסיבות אלה היא לא זכאית ליהנות מהזכויות שהוקנו לה בהסכמי ההלוואות.
השופטת נסים שי אמנם דחתה את טענת החייב שלפיה העובדה שמגדל לא הגישה תביעת חוב שוללת ממנה את הזכות, אך בהיעדר הוכחות לכך שמגדל עומדת בתנאי פקודת פשיטת הרגל למימוש זכות הקיזוז שלה כ"נושה מובטחת" – אי אפשר להיענות לדרישתה.
לנוכח הדברים האמורים חויבה מגדל להעביר בתוך 30 יום את כלל הכספים הצבורים לטובת החייב לקופת הנושים, ולשאת בהוצאות משפט של 3,000 שקל. לצד זאת ציינה השופטת כי מגדל יכולה לדרוש את החזר החוב כלפיה באמצעות הגשת תביעת חוב בתיק פשיטת הרגל.