הדוד אמינם

None

 

מה שקורה עם אמינם לאחרונה הוא בעיקר עצוב. ההיפ־הופ מצוי בשיאו של תור זהב יצירתי ובוודאי מסחרי, ואחד הגדולים מכולם פשוט לא פוגע. Revival, מדצמבר 2017, היה אמור להיות מפגן כוח והתגלה כאלבום חלש להפליא. נדמה שגם אמינם הבין את זה ועל כן כבר באוגוסט האחרון הוא שיחרר את Kamikaze, שנועד להציג את סלים שיידי הישן והטוב: חריף, אגרסיבי וקטלני. אלא שגם אחרי שנפטר מגימיקים מאוסים כמו דואט עם אד שירן, נותר פער כמעט בלתי נתפס בין הטכניקה העילאית של אמינם – הוא באמת "אל ראפ" כפי שכינה את עצמו בשיר מ־2013 – להפקות משעממות, טקסטים בעייתיים ומעל הכל: נימה טרחנית ומנג'סת כלפי ראפרים צעירים ועיתונאים שהפסיקו להצדיע לו. הביקורות הבינוניות אף הובילו אותו לפרסם מודעה שבה הוא מצטט שורות שליליות נבחרות לעומת נתוני מכירות ומודה ל"אסהולז" על ה"תמיכה". ככה לא נשמע יוצר חדשני ומבריק, אלא דוד נודניק ולא רלוונטי, שתכף ידרוש גם שישיגו לו את האחראי על האינטרנט.