העצרת השנתית של האומות המאוחדות היא גם הפסטיבל התקופתי של שגריר ישראל באו"ם, דני דנון. בעוד ראש הממשלה הפך את הנאום שלו לאחד ממועדי תשרי — כי חגים זה כמו ג'לי, תמיד יש מקום לעוד — דנון נהנה מהזרקורים ומהמיקרופונים שמופנים אליו, והוא ממטיר עליהם גשם של קלישאות דיפלומטיות צפויות ולעוסות.
השנה, רגע לפני פתיחת המסיבה, משטרת ישראל העניקה לדנון שי ממש לא צנוע לחג: המלצה לסגירת התיק בעניינו. תזכורת: בנובמבר 2017 שידרה חברת החדשות תחקיר מקיף של עמית סגל ויעל אוסטרייכר, שהעלה חשדות חמורים ולפיהם דנון הקים לעצמו מנגנון פוליטי משומן באמצעות הזרמה של כספי ציבור ותרומות. לפי הקלטות ומסמכים שהובאו בתחקיר, דנון ניצל מוסד בשם "המועצה הציונית" ועמותה שלה בשם "עושים ציונות" כדי לחלק ג'ובים ומשכורות לאנשים שהוא חפץ ביקרם, והם בתמורה אמורים לדאוג ליקרו הפוליטי. הכל, כמובן, על פי החשד. אותו דנון ויתר; מושאי התחקיר הכחישו.
הפרסום לא גרר מהומה רבתי מחוץ לאופוזיציה ולתקשורת. הממצאים נבחו והשיירה המשיכה היישר לחגיגות ה־70 להחלטת כ"ט בנובמבר. דנון, תחת עננת שחיתות, הוסיף לכהן כרגיל במשרתו הרמה בניו־יורק. המדינה שלקחה את המושג "הסברה" והעלתה אותו לדרגת אובססיה לאומית, הסתדרה היטב עם נבחר ציבור שאצלו "ציונות" היא גם לכאורה לשכת עבודה מפוקפקת. יש מי שזה נשמע לו הגיוני ונורמלי.
בינתיים, בהנחיית פרקליט המדינה, המשטרה פתחה ב"בדיקה". כבר כאן, תמוה שהעדויות האנושיות והמתועדות לא הספיקו כדי להגדיר את ההליך כחקירה, על כל המשתמע מכך. וכעבור שמונה חודשים גם זה נגמר בלא כלום: המשטרה הכריזה כי "לא נמצאה תשתית ראייתית המצביעה על חשד לביצוע עבירות פליליות", והתיק עבר לעיון הפרקליטות, שאמורה לקבוע את גורלו.
חזקת החפות עומדת לכל אדם, ודאי כזה שמערכת האכיפה כביכול נברה בטענות וקבעה שהן לא מתגבשות לכדי עבירה על החוק. ובכל זאת, המקרה של דנון מטריד. ראשית, נדמה שעל הרבה פחות מזה נפתחו חקירות ממושכות. שנית, התחקיר כלל שיחות עם דמויות לא אנונימיות, שרק הסיפורים שהובאו בקולן מדיפים סירחון לא סביר בנוגע לשימוש בכספי ציבור למטרות פוליטיות. לפי דיווח של אבישי גרינצייג ב"מעריב", אף אחד מאותם גורמים לא זומן לעדות. המשטרה, בתגובה, כינתה את הבדיקה "מקיפה, יסודית וקפדנית", אך סירבה לפרט מה בדיוק עשה אותה לכזאת.
שלישית, וזה אולי הכי חשוב, פרשת דנון מסמלת את הריקבון שפשה בשיח הציבורי סביב משטרת ישראל בעידן חקירות ראש הממשלה. אחרי שסיכום כהונת המפכ"ל נחלק ל"כן ביבי־לא ביבי", הבינאריות המייאשת הזו פגעה גם ביכולת לבקר בענייניות את תפקוד המשטרה במאבק בשחיתות. התגובות הרפות להמלצה בתיק דנון, והטאטוא המהיר שלו למרתפי הארכיון, מחזקות את התחושה שתיקי נתניהו שאבו את כל האנרגיות והכוחות.
ועכשיו דנון זמין ופנוי מאי פעם לשגרר ולדברר. מוקף במצלמות ובכתבים מדיניים, הוא שם כדי להחמיא לנשיא ארה"ב על נאומו, ולעודד את נתניהו לקראת השואו החביב עליו כל כך. ואם משרד המשפטים לא יחליט אחרת, סביר להניח שלקראת הבחירות הבאות דנון ישוב לישראל כדי להתכונן. לפי התחקיר לא צפויה לו עבודה קשה, שכן הוא לכאורה אף פעם לא הפסיק לרוץ. זה רק הכסף שלנו שהיה, על פי החשד, אחלה של נעלי ספורט. √