ההסכם עם המאמן הופר. הפיצוי: 300 אלף ש'

אייל לחמן פוטר לפני כארבע שנים מהפועל ראשון לציון חרף סעיף בחוזה שלו המתנה זאת בהסכמה הדדית. הוא פנה לבית הדין לעבודה - וזכה

עו"ד איתי הפלר פורסם: 05.10.18, 08:54

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעתו של מאמן הפועל ראשון לציון לשעבר, אייל לחמן, והורה לעמותת "סוקר" המפעילה את המועדון לפצות אותו בכ-300 אלף שקל בגין הפרת הסכם עבודה שנכרת עמו. השופטת אסנת רובוביץ-ברכש שוכנעה שלחמן פוטר בניגוד לסעיף בהסכם שלפיו סיום ההתקשרות ייעשה רק בהסכמת שני הצדדים.

 

העסקתו של לחמן החלה בקיץ 2013, כשלטענתו נחתם עמו חוזה עבודה לשתי עונות (עד קיץ 2015), בכפוף לאישור הבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל. בהסכם צוין בין היתר שהצדדים רשאים לבטלו לפני תום ,התקופה בתנאי שהדבר ייעשה בהסכמה הדדית.

 

אלא שבמהלך השנה הראשונה הוחלט להפסיק את ההתקשרות עם לחמן, לאחר שהקבוצה נקלעה לתקופה מקצועית קשה. לאחר תכתובת מיילים ענפה בין לחמן לבין חברי עמותת סוקר, הוא הגיש תביעה נגד המועדון, העמותה ושניים מחבריה – ובה דרש הפרשי שכר שלא שולמו לו, פיצויי פיטורים, וזכויות נוספות.

 

בתגובה טענו הנתבעים שההסכם עם לחמן היה רק לעונה אחת, וכי לאחר החתימה הוא הוסיף בכתב ידו ועל דעתו בלבד שיזכה לאותם תנאים גם בעונה שלאחר מכן – התחייבות שהם לא חתמו עליה.

 

אבל השופטת אסנת רובוביץ-ברכש דחתה את גרסתם וקבעה שלחמן הוכיח שהסכם ההעסקה שלו היה לשתי עונות, וזאת בהתאם לאישורו על ידי הבקרה התקציבית.

 

משכך נפסק שהעמותה הפרה את ההסכם בכך שפיטרה אותו לפני תום התקופה הקצובה, שכן "הפסקת העסקתו של התובע נעשתה במסגרת מכתב פיטורים ולא נבעה "מ'הסכמה', אלא היוותה פיטורים לכל דבר ועניין".

 

מנגד, השופטת קיבלה חלק מטענות הנתבעים, כשקבעה שיש להפחית סכומים מסוימים בשל אשמתו של לחמן במצב שאליו נקלעה הקבוצה, והעובדה שלא פעל להקטנת נזקיו. בהקשר זה היא הצביעה על כך שהעמותה הצביעה לו תפקידים אחרים (למשל מנג'ר), וציינה שהוא לא הציג נתונים בדבר הכנסות אחרות.

 

לסיכום קבעה השופטת רובוביץ-ברכש שלחמן זכאי לפיצוי בסך 227,960 בגין הפרת ההסכם, וכן לפיצויי פיטורים בסך 51,800 שקל, בתוספת פיצויי הלנת שכר בסך 8,000 שקל.

 

עם זאת, היא דחתה את התביעה לבצע "הרמת מסך" ולחייב אישית את חברי העמותה בגין הפיצויים. הובהר כי לא הוכח שהשניים פעלו בחוסר תום לב או השתמשו בעמותה לצורך תרמית כלשהי. בהקשר זה צוין כי מתן ערבויות אישיות והזרמת כספים לעמותה הם פעולה לטובתה ולא לרעתה.